24/10/2012 15:50
|
סוי
|
מאת:
|
תודה לכן על המילים החמות והחכמות
|
כותרת:
|
רונה, דפלול כלניות. לימורית - מה שלומך? הרבה זמן.. תודה על השורות היפות שכתבתן לי. כשהחלטתי לכתוב את הפוסט וגם לשלוח, לא ציפיתי לתחושת הקלה, והיא גם לא באה. אבל ידעתי שמה שתכתבו לי הוא מתנה אמיתית, לא רק להיום. ברור לי שגם בעתיד אחזור לכאן שוב ושוב, אעשה חיפוש ושוב אקרא מה שכתבן לי. וגם מה שאני כתבתי - האם התחושות אכן ישתנו בעוד שנה - שנתיים או חמש שנים? הילדים זה הדבר הכי עוצמתי שהיה לי בחיים. ואולי היחיד. הדבר היחיד שבאמת מעניין אותי. הדבר היחיד שהוא חי, שבו יש לי משמעות. אין עוד דבר דומה לזה, לא העבודה, לא הבית. נכון יש לי עוד אי אילו שנים עד שהקן יתרוקן, אבל אני מתה מפחד מהרגע הזה. איזו משמעות תהייה לחיים שלי?
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|