יגור, מן הסתם זו הפעם האחרונה שבה אתה חושף טפח רגיש, כזה שמצפה לחיבוק, בפני הקהל הקדוש שלנו. ונירה, אני חושבת שאני רוצה לענות לך במקומו של יגור. מדהים איך הפורום הזה מצליח בכל פעם להעלות בי תמונות מחיי. גם אני יגור. זוכרת את חוסר היכולת לעמוד בפיתוי להפקיד את עצמי לחסד ולגלות בתוך הרף עין שהפקרתי עצמי לשבט... אני זוכרת מילדותי את הביטוי 'פרצוף שמזמין סטירה' שמפאת כל מיני לא אנקוב ביחס שבין המוען והנמען ביניהם עבר. אך ייתכן שמשהו בטיפוס (שלנו?) כנראה מזמין מדי פעם סטירות לחי שכאלו, כדי שיוכל לאפשר לעצמו עלבון שבסופו התרחקות מהשבט, הסתגרות, התכנסות, והגות שבסופו של דבר הם לטובת הכלל, משום שרק בתנאים כאלו יכול אדם להגיע לתמציות יקרות ערך שמאהבת החכמה. אמנם, גם אני לא בדיוק ידעתי לאכול כמה דברים שכתבת, ובאחרים השתמשתי כדי להראות כמה מותרת האשה החושבת מהחלוק הלבן. לשאלתך, בשורה הסופית אני חותמת על דברי יסמין ודיאנה. תבורך על ההשקעה, ואל תבורח מפה בשום אופן. ובהזדמנות זו, תודה על שאתה פותח ספרים בשבילנו, מקליד עד זוב, ומניח על השולחן המון קלפים. ואם זה לא ההפך הגמור משחצנות, כולנו צנצנות גרבר.
|
תוכן התגובה:
|