נתינה היא לא דבר אין סופי. (ואני לא קונה את הסיור על אהבה שאינה תלויה בדבר וכו').
כדי שנהיה מסוגלים לתת אנחנו צריכים למלא את "קופת הנתינה" שלנו.
ה"קופה" מתמלאה מכל מיני דברים כמו מתנות, תשומת לב, חיבוקים, קפה עם חברה אחה"צ, שיחות טלפון מעודדות וכדומה.
גם הילד הכי מקסים בעולם לא יכול למלא את אימו ולספק לה את כל צרכיה.
אני מניחה שאחרי שנה של נתינה מוגברת הגעת לשלב שאת צריכה מילוי.
ועצתי לך היא:
עשי לך בכל יום "חג" קטן. משהו שאת אוהבת לאכול, מתנה קטנה, אמבטיה עם קצף, שימי דיסק עם שירים שעושים לך, דברי עם חברה, קראי פרק בספר, ראי תוכנית בטלוויזיה וכדומה. כל וים עשי למען עצמך דבר אחד קטן שללוקח בערך חצי שעה. (כי יותר מזה קשה לפנות)
חשוב לשים את החג הקטן בסדר עדיפות גבוהה לעומת כביסה, כלים, טאטוא, תשלום חשבונות וכדומה.
חוץ מיזה כשישוב בעלך מהמילואים, גייסי אותו שגם הוא יתן לך דברים שאת צריכה. קטנים כאלה אבל מלאי משמעות.(אגב, כדאי לך להגדיר גם לעצמך מה ישמח אותך, זה יקל ויקצר את התהליך)
|
תוכן התגובה:
|
