כדברי בלי (רק הפעם) שנשמעו לי מאד בריאים בהגיונם - אמא שלי אינה חברה שלי, היא אמא שלי. ולא שאמא לא יכולה להיות חברה - זה כבר תלוי באישיותה, באישיותי, והאם הייתי מתחברת אליה על בסיס של חברות ובאיזה עומק... כל זה לא סותר יחסים של בוגר לבוגר (אולי מנוסה יותר) בין ילד להורה, שכוללים חיבה, אכפתיות, רגישות וגם כבוד זה למרחבו של זה.
קראתי את כל התגובות בדיון, והתחזקתי בדעתי שההבחנה הבסיסית היא בין תלות לחופש, בין הסתרה מפחד ובין בחירה מחופש. ובודאי (לתמי) שלא מדובר בשחור ולבן, במוחלט שאין בלתו. מדובר בתהליך השחרור של עצמי מהוריי, תהליך שמנסיוני ומנסיון כמה קרובים לי הוא אפשרי ומציאותי בהחלט. הדגש הוא על המלה תהליך, ועל אף שהוא מתמשך, ניתן להגדיר לו איזשהו קו סיום - מעין נטיה של כף מאזניים דמיונית לכיוון החופש ולא לתלות, מצב בו רגעי החוזק שלי עולים על רגעי החולשה (במונחים של חופש ושעבוד).
אני זוכרת את התקופה שהסתרתי דברים מהוריי מפחד תגובתם, שהיו לי "סודות" מפניהם. כמה אנרגיה השקעתי בלשמור שהסודות לא ייחשפו... עישוני גראס ועוד סמים, נסיעות מטורפות על אופנועים, חיפופים אדירים בלימודים (הם שילמו ואני לא הלכתי בכלל) ועוד ועוד. אבל זו בפירוש היתה גם תקופה של התכחשות לעצמי, של סבל פנימי, של הרס עצמי, של בושה ואשמה ומלא ג'יפה. אז היום, זה לא שאני רצה להתוודות על כל דבר אלא בוחרת (ושוב, אל תתפסו אותי במלה, יש לי גם נפילות! אני רק מתארת את רוח הדברים) במה לשתף, במה לא ובמה אולי. בעצם כשאני חושבת על זה, אני בקושי משקיעה מחשבה בזה. זה לא מטריד יותר. אני פשוט מחליטה אד הוק כשעניין מסוים הופך רלוונטי. אני די משוכנעת שאין היום דברים שממש ראויים להסתרה. אם הם ישאלו, הם יקבלו תשובות ישירות - גם על נושאים "אסורים". אם לא, אני אניח שאינם מעוניינים לדעת באמת ואכבד את זה.
אנקדוטה קטנה אפרופו עישוני עשבים - לפני כשנה-שנתיים, התפתח דיון בארוחה משותפת על שיכוך כאבים ומתוך כך על הקנאביס בשימוש הרפואי. אבי, שהיה פעם רוקח, גילה ידע די מרשים על הצמח ואף אני לא טמנתי ידי בצלחת (ידע כללי והתנסות אישית בשיכוך כאבים כזה). לפתע אבי שאל אותי מאיפה לי ידע כה נרחב על הצמח, אז עניתי לו שיש את החלק התיאורטי שנרכש מסקרנות ויש את החלק המעשי - ההתנסות. להפתעתי הגיב אבי המכופתר בהסתייגות קלה בלבד ולא כבש סקרנותו ושאל גם על החוויה וכו'. אמי ידעה די מזמן, כי יש לה ראש יותר פתוח באופן כללי. אני משוכנעת שאם לאבי היה נודע על כך בזמן שבשבילי זה היווה סוד כמוס, הוא היה משתולל מחרדה ומשוכנע שבתו נרקומנית... בשורה התחתונה, במקרה הזה טיימינג ווז אברית'ינג, ויתרה מזאת - זה היה ספונטאני לחלוטין (כלומר, זה לא היווה סוד ולא העיקה עלי העובדה שהוא לא ידע או כן ידע בעבר).
לסיכום, שיתוף, דיווח, הסתרה או הימנעות מדעת לא כל כך משנה. משנה מאין זה בא ולאן זה הולך, או במלים אחרות - מהי המטרה האותנטית של ההימנעות או ההסתרה והאם אני שולטת בה או שהיא שולטת בי.
|
תוכן התגובה:
|