|
25/3/2003 11:09
|
שולה
|
מאת:
|
|
תודה רבה לכולכן
|
כותרת:
|
בפ - את מתארת בדיוק את מה שאני מרגישה ואת מה שקורה. ברור לי שזה משהו זמני אבל כרגע זה מאד קשה ומאד מרגיע לשמוע שזה משתנה ומתאזן. בעיקר קשה העובדה שדווקא עכשיו כשהיא כל כך זקוקה לי ולסבלנות שלי, אני בעצמי במצב של הסתגלות וקושי וגם צריכה לטפל בעוד תינוקת ולהניק, ולא יכולה להיות מאה אחוז שם בשבילה (כמו שהיה עד היום).
אסנת - המון תודה על הדיון המעניין. הוא באמת מאד רלוונטי ונתן לי הרבה (עם תינוקת בת שבוע קצת קשה למצוא זמן לחיפוש דיון רלוונטי...).
אורית - אני מניחה שאת צודקת באשר למטענים שאני נושאת עמי. אמנם אני הילדה הקטנה, השלישית, אבל הטראומה של אחותי הגדולה מזה שאח שלי נולד והיא "איבדה" את אמא, חיה בתוכי עד היום (ולדעתי גם בתוכה). אין ספק שאני מאד חוששת מזה למרות שאני גם יודעת היטב שזה הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות בשבילה כמו שאחותי היא אחד הדברים הטובים והחשובים ביותר שיש לי.
שרון ותמי - אתן לגמרי צודקות. כבר הבוקר אמרתי לבעלי שאני רוצה שהוא ישאר עם הקטנה ואני אלך עם הגדולה לבלות קצת זמן איכות ביחד-לבד.
בקיצור - תודה רבה לכולכן!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
