 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 13/5/2003 15:09 | ורד | מאת: |
| יש לי כותרת שלא נעים לי לכתוב אותה פה בחוץ | כותרת: | |
|
אבל פה בפנים אני אגיד: פורחת? בתחת (וסליחה הן על הוולגריות והן על הקלישאה הירודה) בשלב שבו את נמצאת אני עשיתי 3 דברים: 1. קראתי את המאמרים בפורום על השיבה הביתה ובכיתי תוך כדי כי לא הבנתי למה כתוב שם שלמרות הקשיים האימא הצעירה מוצפת אושר. אושר????, שאלתי בדיוק כמוך. 2. הסתובבתי בין כל מכרי ולסירוגין נזפתי בכל אלו עם הילדים על שלא אמרו לי כמה חרא זה, והזהרתי את כל אלו שבלי שמדובר בסיוט. 3. ולסיום, בנהז"ש ואני חלקנו עם מי שרק אפשר את שאיפתנו הסמויה למסור את בתנו לאימוץ. זה היה יעני בצחוק, אבל סיפק לנו הזדמנות לשחרר את התסכול. כמוך גם אני רק רציתי לחזור לזרועות אהובי. עם כל המגע הכפוי הזה של ההנקה, חיפשתי לי מגע יבש וחם כמו שהיה לי רק שבועיים לפני כן. וכשקיבלתי את החיבוק שרציתי לא הצלחתי ליהנות ממנו כי כל הזמן הסתובבתי עם פרפורי אימה מהמחשבה שבכל רגע היא שוב תקרא לי עם הבכי המעצבן הזה שלה. אני בטוחה שקיבלת פה כבר הרבה תימוכין לכך שזה עובר, אז אני מוסיפה לך פה עוד אחד. לי זה נהיה קצת יותר פשוט כשהיא היתה בת חודש, והגיע החיוך הראשון. באמת תודה רבה ששמת לב שאני פה. זה השתפר עוד קצת באזור החודשיים. למרות שעלי להודות שכשהיא התחילה ללכת לפעוטון בגיל 5 חודשים זה עדיין היה הקלה גדולה, גם עם התגעגתי אליה כשלא היתה לידי. והסוף? כשעמליה היתה בת חצי שנה היא פרצה בסידרת הקאות דוחה ורצנו איתה לבית חולים. בילינו לילה במיון ואחר-כך יומיים במחלקה. עבורי (וכבר כתבתי זאת פעם) בילוי עם תינוק חולה בבית חולים נחשב להתגלמות כל חרדות ההורות שלי. אני עוד סוחבת איתי רגשות אשם על הימים שבהם מיעטתי לבקר את סבתי החולה, סתם כי אני שונאת בתי חולים ונראה לי שהזמן שם לא עובר. אז להגיד לך שזה היה נעים ושאני מחכה(חלילה) לפעם הבאה? ממש לא. אבל כשהייתי שם הבנתי שיש לי אהבה. שעמליה היא היצור היקר לי מכל, ושאין לי שום בעיה לבעוט בשאר העולם רק כדי לחבק אותה, לנשק אותה, להריח את השיער שלה, לשיר לה שירים ולהיות לידה עד שהיא תרגיש טוב. היום היא בת שנה וחצי, ובכל יום עם הגיעה שעת איסופה מהפעוטון, אני מדלגת לשם. ממש מדלגת, בלי טיפת מליצה. ולא משנה מה עבר עלי באותו יום. אם עיצבנו אותי בעבודה, אם אני במחזור וכואבת לי הבטן, אם אני סתם עייפה. בשעה רבע לארבע - אני מדלגת. תחזיקי מעמד עוד קצת |
תוכן התגובה: | |
תגובות נוספות
| 13/5/2003 11:56 | אפרת יקרה - זהר |  |
| 13/5/2003 11:57 | אגב, אני מניחה שאת יודעת שהצרחות האלו בערב זה סביר להניח גזים...? (ל"ת) - זהר | |
| 13/5/2003 12:01 | חכי קצת... - מיכל של איל | |
| 13/5/2003 12:03 | את עוד תאהבי אותו - עד לב השמיים - אמא ותיקה יחסית.. | |
| 13/5/2003 12:04 | את צריכה פינוק! - תיתי | |
| 13/5/2003 12:10 | לאפרת - יעלה | |
| 13/5/2003 12:11 | אהבה - לימ | |
| 13/5/2003 12:12 | קצת זמן - סאלוש | |
| 13/5/2003 12:14 | תיקון קטן לשגיאה אצלי - סאלוש | |
| 13/5/2003 12:22 | הו אפרת, - שרון-ש | |
| 13/5/2003 12:32 | הי אפרת, מתחברת לקודומותיי... - יעלי | |
| 13/5/2003 12:34 | אפרת יקרה מאד! - גילי אבישי | |
| 13/5/2003 12:36 | מסכימה עם אמא ותיקה, ובכל זאת... - מ | |
| 13/5/2003 12:38 | אפרת יקרה, - ד"ר ליבוביץ | |
| 13/5/2003 12:40 | זו בטח לא דעה פופולרית, אבל - אמא כמעט כפולה | |
| 13/5/2003 12:57 | חותמת על כל מה שכתבו קודמותיי ולסאלוש- - מיכל פ | |
| 13/5/2003 12:59 | הסתגלות - נועה ברקת | |
| 13/5/2003 12:59 | אפרת, אל תבהלי מעצמך- אבל גם אל תוותרי על התייחסות להרגשה שלך. - דרורית אמיתי-דרור | |
| 13/5/2003 12:59 | אפרת יקרה....החזרת אותי שנה ו 10 חודשים אחורה..... - מרינה של נועה | |
| 13/5/2003 13:03 | לכל אלה שכתבו בתוך ההודעה על עיקרון הרצף רק שתדענה שיש כאן כמה וכמה כאלה ואל תתנצלנה! יש הרבה שזה לא מתאים להן! (ל"ת) - גילי אבישי | |
| 13/5/2003 13:14 | אפרת יקירה - גל | |
| 13/5/2003 13:18 | אוי בנות... תודה, אני על סף בכי - אפרת | |
| 13/5/2003 13:28 | אפרת, נורא ריגש אותי וגם הקסים אותי... - עפרה | |
| 13/5/2003 13:34 | מוכר כל כך, אם לא הייתי גרה אז בבית פרטי, הייתי קופצת מהחלון - Hilla | |
| 13/5/2003 13:49 | לאפרת - טלטל | |
| 13/5/2003 14:31 | אפרת מופלאה, איזה אומץ יש לך לחלוק איתנו את הדברים. גם אני הרגשתי ככה אבל לא היה לי אומץ לשתף אותכם. - אלמונית | |
| 13/5/2003 14:34 | הי אפרת - ורד2 | |
| 13/5/2003 15:38 | לאפרת - לילך | |
| 13/5/2003 15:43 | תיקון טעות - לילך | |
| 13/5/2003 15:43 | תיקון טעות - לילך | |
| 13/5/2003 15:58 | אפרתוש, מה אומר לך? שיש לי המון עידוד בשבילך (ארוך) - אוריתה (אמא חדשה מאד) | |
| 13/5/2003 16:06 | ורד, כרגיל, לא יכולה להתאפק - את ענקית! אני זוכרת - אוריתה | |
| 13/5/2003 16:14 | לאוריתה- למקרא דברייך, קשה להאמין שהיית שם רק לפני חודש! כמה צמחת מאז! ולהילה- למה לקפוץ מהחלון, אני דווקא חשבתי לזרוק את הילדון... (ל"ת) - מיכל פ | |
| 13/5/2003 18:21 | הנה שוב המשפט שהציל אותי, ואחרי גם רבות מחברותי: - חמוטל | |
| 13/5/2003 19:19 | שינה... - סאלוש | |
| 13/5/2003 19:25 | אפרת יקרה - אנירוצה כל כך לחבק אותך... - שרי | |
| 13/5/2003 19:28 | יכול להיות שקצת מוקדם לתת לו לבכות - סאלוש | |
| 13/5/2003 20:23 | אוי אפרת, זה כל כך כל כך כל כך כל כך מוכר... - טנגה | |
| 13/5/2003 22:05 | אפרת יקרה, מיתוס ההתאהבות המיידית - ענתי | |
| 13/5/2003 22:42 | כל כך הרבה כבר קיבלת אפרת - אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית | |
| 13/5/2003 22:56 | ((((אפרת)))))!! אני מחבקת אותך.. יהיה טוב!!! - שרה | |
| 14/5/2003 10:17 | טוב, אני מוציאה את עצמי למכרז: אמא מאזור ירושלים/בית שמש/מבשרת רוצה להיות חברה שלי??? המשועממות מוזמנות לפנות למייל שלי. תודההההה! (ל"ת) - אפרת | |
| 15/5/2003 00:54 | הוספתי את הדיון החשוב כלינק בסוף המאמר 'השיבה הבית' (ל"ת) - רותי קרני הורוביץ | |