קודם כל התגעגעתי. בזכות הדיון על סולטר אני מצאתי את הפורום הזה ומאז אני מעריצה אותך ואת אוריתה. אני כל הזמן חושבת על שצך בתור ס"אל - יעני סגן אלופוש, וזה מאד מצחיק אותי. דבילי אני יודעת. וכנראה שהילדים שלנו ממש באותו גיל, למרות ששחר עדיין לא עושה כמו כלב, יותר כמו לטאה.. אבל גם אחננו במוצקים, אכלנו בהנאה כה בטטות והיום ריססנו באופן שאינו משתמע לשתי פנים את מחית הירקות לכל עבר. כנראה שבטטה תמשיך לתפוס אחוזים מכל מחית בזמן הקרוב. מדהים לראות עד כמה הם יודעים מה הם אוהבים, אפרופו סולטר. ועוד דבר לגבי הכפיות האחרונות - מצאתי את עצמי מנסה לתת לו עוד שלוש כפיות כי זה מה שנשאר בכלי, למרות שראיתי עליו בבירור שהוא שבע, מבסוט, ולא רוצה יותר. ואז גיליתי עד כמה אני אוטומט בדברים האלה! למה שכמות האוכל שלו תיקבע ע"י משהו כה שרירותי כמו גודל הכלי בו אני בוחרת לאחסן את המזון ולא על סמך מה שהוא רוצה, ויודע להבהיר את עצמו מצוין?? אז שמתי בצד, שמצדי שימותו הרעבים באפריקה!
|
תוכן התגובה:
|