אצלי בענין החתונה דווקא כולם היו מבסוטים בסוף...
התחלתי מזה שאני רוצה שרב (אישה) תחתן אותנו כולם היו מנוערים היטב... משם הדרך לפשרה היתה קלה בעיקר כשהסברתי (בהגיון השמור רק לי) שאם לא נתחתן אז אני אחשב (בפני המדינה) כאם חד הורית בעתיד ונראה את ההתמודדות שלהם אז מול המשפחה והחברים...
המהלך של נישואים רפורמים הוא ארוך ונותן זמן ל"עיכול": יש את שלב הסכם הממון (שלדעתי מצריך המון בגרות ואומץ משני הצדדים), יש את הטיסה לקפריסין והחתונה האזרחית (כיף עולמי ומאוורר לאללה) ורק בסוף בסוף יש את האירוע לכווולם (באמצע נדחף לנו עוד אירועון קטן מעין "קבלת פנים") כך שהמשפחה הקרובה בפירוש הבינה מה הענין חוצמזה שאני ידועה בדעותי השיוויניות כך שלעבור מידיו של אבא שלי לידי "בעלי" כמו כורסא או טלויזיה נראה לי פשוט לא מתאים... האמת לאחים שלי יהיה ממש קלי קלות גם אם הם יבחרו להתחתן על איזה ג'בל בטקס בודהיסטי מלא - הם לא יעוררו התרגשות או ענין...
אחרי המהלך של נישואים שבאתי עם עמדות מוצקות ועם הבנה מלאה של הסיבות לקיומו של הטקס המסורתי כפי שהוא אי אפשר היה לשכנע אותי, להפך הם השתכנעו שאני צודקת אבל הקושי היה לשכנע את המסביבים. וכדי למנוע סצינות באירוע עצמו כיבדתי את אחד מאלה שהיה יכול "לפוצץ" את האירוע במתן 7 הברכות. הוא היה כ"כ נרגש על הבמה שהוא לא שם לב שהטקס "קצת" מוזר... שבועיים אחרי הוא גילה, אבל כבר אי אפשר היה לכעוס על אף אחד.
אבל עם הברית זה ממש שונה - תוך שבוע צריך להחליט... משאיר מעט זמן ל"בשל" את כולם. מכיוון שכבר מכירים אותי ויודעים שאסור לעמוד לי בדרך הפעם אין לי ויכוחים עם אף אחד, הדבר היחידי שעולה זה טובת הילד (אגב, גם לדעתם והמדהים גם בעיני חמותי השמו"צניקית שרחוקה מהדת כרחוק מזרח ממערב...) אני לא מתכוונת להתוכח עם האישלי בנושא - אני את שלי אמרתי הבחירה בידיו. אם יחליט לקחת ולחתוך לו, שיקח אחריות, ואם לא אהיה מבסוטה עוד יותר...
אני הולכת לנתק ת'מחשב כדי לסיים לארוז לפני שהסבלים באים:))
יום טוב לכולם!!
|
תוכן התגובה:
|