עד היום אני לא יודעת למה בחרתי במוהל הרגיל ולא במוהל רופא. אין לי מושג למה קיבלתי רגלים של צפרדע וכל הזמן טענתי שיהיה לי בן אני לוקחת אותו לרופא. כל הזמן אני מנסה לשכנע את עצמי בשיכנועים שלא פועלים על מה שעשיתי ורע לי עם זה. אולי כי הכל נעשה בשלט רחוק ולא היה לי זמן לבדוק, אולי כי רצתי לתת לאבא שלי את הדבר שהכי רצה בחיים שלו אחרי כל מה שעבר עליו, ואולי השתכנעתי בברית שזה טוב כי העורלה של ארז היתה כל כך עקומה וטוב שנעשה התיקון. בקיצור אני יכולה להתחבט פה עד מחרתיים ועוד להזכר כמה הוא בכה (ולא מהברית עצמה רק מההכנות). ואני הכי פוחדת מה יהיה בבן הבא.... מקווה שאלד שוב פה ואז זה בבית חולים תחת השגחת הרופא. לפחות ככה אני יהיה יותר רגועה...
ולגבי הברית עצמה אחרי יום כל האיכסה המזויע נגמר (אצלי אמא חיתלה כי אני לא הייתי מסוגלת וזה העונש שלה כי שיכנעה אותי לא לקחת את הרופא) למחרת כבר יש רק גלד שהופך לצהבהב וזה כבר כלום.... ולגבי הגברים - גם אני לא מההממליצים אצלי הוא נוטה להעיף אותם לריצפה (מעין עפה מהנדנדה על הראש וארז מהכסא של האוטו ישר על הפרצוף) אז עליו אני לא סומכת יותר אם אני רוצה ילדים חיים.....
|
תוכן התגובה:
|