כשאני חודשיים ושבוע אחרי לידה, אני לא מסוגלת לחשוב על הריון חדש. אם אני מצליחה לצאת מהבית, זה מקסימום עם ילד אחד, וגם זה בקושי. יוגה נראית כמו איזה ענן באופק, שניתן יהיה להגיע אליו בגיל 7 חודשים, וכולי מגחכת על עצמי, על התכניות שהיו לי ל"חופשת הלידה" (היו חופשות שאמרתי אני אלך ללמוד ספרדית, ערבית, מה לא) חודשיים אחרי הלידה, אני אומרת, נו, למה אני לא יכולה לשים אותו בעגלה ולטייל איתו בקניון? אבל עד שאני עונה לעצמי, אני צריכה שוב להאכיל את עצמי או אותו. בקיצור, יפתי, כשהתחלתי לקרוא אותך, רציתי להריע לך במחיאות כפיים, אבל אחר כך כתבת שאת נורא עייפה, ובצדק. אז כיף שאת חושבת על עוד ילדים, כי זה סימן שהחיים נראים לך יפים (באמת!) אבל אל תנסי להיות סופרוומן, תעשי רק מה שכיף לך, וגם אם כיף לך לעשות דברים ולא הולך, תוותרי לעצמך ותדעי שזה זמני. חודשיים אחרי הלידה זה כלום זמן. ואת המושג "חופשת" לידה, כבר מזמן אמרנו שצריך להחליף, לא?
|
תוכן התגובה:
|