פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

20/8/2003 11:13 נטע מאת: כן, כן.... כותרת: העיניין מאוד מוכר. אני ממש מזדהה איתך. הקטנטונת שלי כבר בת חודשיים ושלושה שבועות. לא יאמן....הזמן פשוט טס וכמה שהיא משתנה.... אז ברור שמצבי הרוח (עם כל הכבוד לאושר הגדול ולקסם הבלתי יאמן) די הפכפכים. הרי הגוף שלנו (ובראשו המוח!) עדיין מבולבל מה"טראומה" שחווינו, וההורמונים עדיין לא התאפסו על עצמם.. גם אני משתדלת להמשיך כרגיל (עד כמה שאפשר) יוצאת לקניון, אפילו נסעתי לבקר את אחותי בירושליים... כמו שאמא 11 כתבה, "אל תנסי להיות סופרוומן" כשאני עייפה, אני עוזבת הכל והולכת לישון עם הקטנה. בדרך כלל אני משתדלת לא להסתובב יום אחרי יום ברצף. אם היה לי יום ארוך ומתיש מחוץ לבית, למחרת, אשאר בבית ואאזן את הכוחות שלי מחדש (וגם את של ליאור שלי. הרי כשיוצאים מהבית, שעות השינה משתנות להם וסדר היום מתבלבל. בקיצור, גם לי יש ימים של בכי ועצבות, אבל אני מנחמת את עצמי בעובדה שזה דבר כ"כ טיבעי, מסתכלת על ליאור, בוכה עוד יותר, (מהתרגשות הפעם) וזה חולף במצב רוח מדהים! תרגישי טוב, נשיקות!!! תוכן התגובה: תגובות נוספות 20/8/2003  05:04 אז בואי אני אגיד לך את רשימת ההישגים שלי - אמא 11 20/8/2003  11:23 זהנשמעלארעבכלל... - ממי

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש