אני לא רוצה לשפוט אותך על הרגשות שלך, הם שלך, וזו זכותך. תחשבי על המסר שאת משדרת לביתך על אנשים שהם שונים וחריגים בחברה. לי היה דוד חולה נפש שאת דבר מחלתו הבנתי רק כאשר הייתי בוגרת. כשהייתי ילדה וביקרתי אצל סבא וסבתא הוא היה שם ואני מוכרחה להגיד שבתור ילדה הוא היה מאוד מעניין ומסקרן, שונה ובלתי שיגרתי. נכון שלפעמים היו לו התנהגויות מוזרות או אפילו התפרצויות או לחילופין תקופות ארוכות של הסתגרות. בתור ילדה לא שאלתי את עצמי למה זה קורה פשוט קיבלתי את זה שהוא כזה וזהו. אני מציעה לך להתגבר, בדרך זו או אחרת על הרתיעה שלך ולו למען ילדתך שסופגת ממך את השקפת עולמך. זה לא כל כך קשה. זה תלוי בעיקר בזוית הראייה. אני בטוחה שלאנשים שונים יש גם ערך מוסף וזה שביתך תחשף אליה לא יגרום לה נזק. הלא אם הדודה היתה מסוכנת לסביבה- היא היתה מאושפזת. נקודה למחשבה...
|
תוכן התגובה:
|