אני דווקא (חייבת, השוליים הסטטיסטיים של האדם הסביר, אם תרצו, דוחפות לי ליד את המקלדת) נזכרת במקרה ההוא מארץ המוגבלויות הבלתי אפשריות, שאסור היה לפטר מישהי, עובדת איומה ונוראה, רק מפני שהיתה בהריון. אבל זה רק היבט קוריוזי נוסף, שמחדד את בעייתיותה של אפליה מתקנת ברמת המקרה הספציפי. מה רע בלפחד ממחלות נפש? מבין שורת המאיימים הקמאיים, זו נשמעת בחירה סבירה. כולנו נגועים בשדים. ולפי העניין, שומה עלינו לעשות את המינימום שרואה האדם הסביר, כדי שלא לפרוש מן הציבור. אז תגידי, מה דעתך, להעביר את חלק הארי של הפגישות איתה לאחריותו של בעלך? (עם חמות 'נורמלית' מותר, ופה לא? על חשבון מי ה'תיקון'?) וכשאת איתה להשתמש בשיטות מתחום הדמיון המודרך להגנה - עיטוף ב'לבוש' מגן בכוח המחשבה, והסרתו לאחר תום האירוע? כמו שלדתיים מותר 'לקדש את ידיו' של מאן דהוא, גם אקט של דמיון מודרך לכל דבר ועניין, כל תפילה, למעשה. המנעות מהקשבה לרחשי ליבך לא תוביל אותך לכיוונן של שקיעות של פטל, אני חוששת, וחושבת שמשיבות יקרות כאן שגו מעט משלא נתנו מקום לנימת המצוקה הלגיטימית שלך שעלתה מן הכתובים
|
תוכן התגובה:
|