בננו, יהונתן, בן 5 חודשים. בעל חוש הומור... ושוקל 9 קילו. הוא קיבל את החיסון המחומש, הפרטי, והגיב באופן חריף (לדברי פרופ' פסוול, תגובה נדירה, אשר מופיעה רק בילד אחד מתוך 100,000 ! ילדים).
לאחר החיסון הראשון, בגיל חודשיים, הוא היה כמה שעות באי שקט קיצוני, פרכס או רעד (זהו ילדי הראשון והייתי קצת בהלם...), ולאחר מכן נהיה אפטי וסרב לאכול (כ- 12 שעות לא אכל, התנהגות חריגה ביותר מבחינתו באותו גיל). שבוע שלם לקח לו לחזור לעצמו.
לאחר החיסון השני, ביום הראשון הכל היה לכאורה בסדר. ביום השני הוא התחיל לגלות סימני אי שקט וחוסר תאבון. בלילה של אותו יום הוא הקיא 3 הקאות בסילון, הזיע זעה קרה (הוא היה רטוב כאילו יצא מהאמבטיה וחום גופו ירד לכ- 35 מעלות!...) וקיבל צבע לבן-אפור שמזכיר אני לא רוצה להגיד מה... כמובן שטסנו אתו למיון (בדנה, שם קיבל אותנו רופא שלא הבין מהחיים שלו...), ואחרי כמה שעות הכל נרגע. אבל גם הפעם לקח לנו שבוע להתאושש.
זהו.
מלחיץ מאד, מפחיד מאד. מה שמעודד זה המשקל של יהונתן, שתורם מאד לחיזוק המערכת החיסונית שלו, והעובדה שרגישות ספציפית לחיסונים אינה מצביעה על חולשה כללית של המערכת החיסונית.
למרות זאת, אנו מאד מוטרדים לנוכח העובדה שהמחלות נפוצות למדי גם בארץ. אנו מאד חוששים ממצב בו הילד ידבק בוירוס כלשהו, יסתבך, ויחטוף את אחת הכולירות בביה"ח דווקא (סביר להניח שיש הרבה מאד ילדים של עובדים זרים, ערבים, אתיופים שלא חוסנו והגיעו לביה"ח משום שחלו במחלות הכלולות בחיסון וכן, גם ילדים שחלו במחלות משום שהוריהם באופן מודע לא חיסנו אותם למרות שלא היתה ידועה רגישות ספציפית של ילדיהם לחיסון המחומש).
ההתלבטות אם לחסן או לא לחסן קשה ביותר, שכן במצב של יהונתן, הסיכון הכרוך בחיסון גבוה ולפחות זהה לסיכון הכרוך במחלות הכלולות בחיסון. כנראה שנשמע לעצתו של פרופ' פסוול. המשמעות מבחינתנו הינה, שעד גיל שנה וחצי נשתדל לשמור מאד מאד על עוללנו, שלא ידבק במחלות, וזה אומר: מטפלת במקום משפחתון, פחות חשיפה לילדים אחרים וכו'... ומהאספקט ההתפתחותי וגם הכלכלי... חבל... אבל מה לעשות - אין ברירה.
|
תוכן התגובה:
|