מה שכמובן לא אמור לעודד אתכם סטטיסטית או פראקטית, אבל לפחות אתם לא לבד! אני חושבת שפרופ' פסוול הוא אחד הרופאים שהכי דוחפים את נושא החיסונים בארץ, ואם הוא ממליץ ש-ל-א לחסן, הייתי מקבלת את המלצתו. וגם אם לא: האם אתם מסוגלים לחשוף את יהונתן לעוד אפיזודה של תגובות לחיסון??? אחד הדברים שפרופ' פסוול הסביר לנו הוא את נושא חיסון העדר, ודווקא מבחינה זו אתם די מכוסים. אני לא חושבת שהמחלות האלו כ"כ נפוצות, בטח לא איפה שאתם מסתובבים... גם אם, חס וחלילה, תגיעו לבי"ח, שממנו את כ"כ חוששת, פשוט תדאגו להגיע לילדים ב' דרום בתה"ש, שפרופ' פסוול מנהל, ודאגו להיות שם בבידוד. (במאמר מוסגר, לענייני בתי-חולים, שלא תצטרכו להשתמש בשירותיהם, אבל גם אם כן - הקפידו לחזור תמיד לאותו מקום שם מכירים אתכם ואת יהונתן!) אישית, אני מחזיקה את ביתי איתי (בעידוד הרופא, אם כי לא בעידוד כלכלי...) ואני חושבת שמטפלת במקום משפחתון זהו מחיר כלכלי קטן מאוד לשלם תמורת בריאותו של בנכם והשקט הנפשי שלכם. גם מהבחינה ההתפתחותית, הסירו דאגה מלבכם. בני היה איתי עד גיל שנה וחצי ונפגש עם ילדים בני גילו לעיתים רחוקות ואני מבטיחה לך ששום פן בהתפתחותו החברתית לא נפגע עקב כך. הילדים שלנו הם תינוקות כ"כ מעט זמן מתוך הילדות שלהם, ובטח מתוך החיים שלהם. למה שלא ניתן להם את מה שמגיע להם בזמן הקצרצר הזה? ביחוד אם הנסיבות מכתיבות זאת. יהיו ליהונתן שנים ארוכות ובריאות להתחכך בעולם ובחולאיו. כל עוד הוא קטן (טוב, לא כ"כ קטן, בכ"ז, 9 קילו) שמרו עליו קרוב לחזה והגנו עליו מכל משמר!
ומשהו קטן מהנסיון האישי: כשהדר בתנו (או-טו-טו חצי שנה) היתה בת חודשיים, היא הייתה מאוד שברירית, מסיבות שלא זה המקום לפרטן, ושקלנו שלא לחסן אותה בחיסון זה כלל, ואם כן אז להפריד את אכיב השעלת, אך בהמלצת הפרופ' חיסנו בסופו של דבר, אם כי באיחור. מאז אנחנו במעקב חיסונים אצל הפרופ' דרך "מכבי" כך שהוא רואה אותה לפני כל חיסון.
|
תוכן התגובה:
|