נשמע שכפי הנראה הדברים היו באמת פחות קיצוניים מכפי שאת זוכרת אותם. כן, היה לך קשה, וכן, זה ודאי השליך גם על הילד, אך את אומרת שכיום יש לכם קשר נפלא, שכל הסובבים אותך זוכרים שלמרות הקשיים נתת אהבה וחום ושגם אנשי מקצוע אמרו שהדבר לא השאיר עליו צלקות.
נראה לי שהגיע הזמן להניח את החבילה הכואבת הזו מאחורייך, לסלוח לעצמך על מה שהיה כדי שתוכלי להתפנות למה שיש עכשיו, שיהיה הטוב ביותר שאפשר.
כולנו כאמהות שואלות את עצמנו שוב ושוב האם אנחנו מספיק טובות ותוהות אילו צלקות נותיר בילדינו. ותהיי בטוחה שנותיר, ולא משנה כמה נתאמץ להימנע מכך. אבל חשוב שהתהיה הזו תהיה בגדר הסבירף ולא תחבל בתפקוד שלנו ולא תשתלט על מחשבותינו יותר מדי, כי אז אי אפשר לצאת מזה. אני יודעת שקל להגיד וקשה לעשות, אבל נסי לעשות לעצמך איזה סוויצ' במוח, לעזוב את העבר ולמצות את ההווה, נראה לי שזה יהיה הפיצוי הטוב ביותר לבנך על התקופה הראשונה הקשה (אם באמת היתה קשה מבחינתו).
|
תוכן התגובה:
|
