עכשיו בכל זאת קראתי את יתר התשובות, וראיתי שאכן עיקר הדברים שכתבתי לך כבר נכתב על ידי נשים אחרות, עם המון תבונה ורגישות - ואין לי אלא להצטרף אליהן. אני רוצה להצטרף גם אל מי שכתבה לך שיש סיבות טובות להניח כי למרות הדיכאון תפקדת מספיק טוב כאמא (העדויות של הקרובים לך,הקשר עם בנך היום, והידע שלנו על דיכאון והאופן שבו הוא צובע בשחור את האופן שבו אנחנו זוכרים את מה שקרה). אני מצטרפת גם אל מי שהפצירה בך לסלוח לעצמך, כמו שוודאי היית סולחת לכל אשה אחרת שנושאת מטענים דומים של אשמה. יתר על כן, אני חושבת שאת אפילו יכולה להתגאות בעצמך: תפקדת לא רע למרות שסבלת מדיכאון קשה ובהיעדר מקורות של תמיכה במשפחה הרחבה, יצאת מהדיכאון, את מטפלת בעצמך באחריות רבה ואת ללא ספק אמא טובה. אני חושבת שאת יכולה לראות בעצמך גיבורה. באמת. שלך בהערכה, נורית
|
תוכן התגובה:
|