אכן, שנה ראשונה פלוס ילדה מינוס זוגיות. כמובן שנרדמתי בעשר, הבעל העיר אותי בחצות לנשיקה ומיד נרדמתי שוב. נזכרתי עכשיו בתחילת שנת אלפיים, איך עמדנו מתחת לעזריאלי עם שמפניה לפחות שעה וחצי, ואיזו שמחה היתה. פשוט יצאנו מהבית ונסענו לשם, היום זה נשמע ממש בדיוני, כאילו זה קרה למישהו אחר, צעיר יותר, רזה יותר, לבוש יותר טוב (היה זמן להשקיע) והעיקר: חופשי הרבה הרבה יותר. כן, אני מתגעגעת לחופש. נראה כאילו הוא כבר לא יחזור והתרגלתי לחיות בלעדיו, אבל לפעמים, כמו טעם מרוחק של מאכל נורא טעים שאכלתי פעם אני מרגישה אותו בפה.
|
תוכן התגובה:
|