אתמול בערב יצאתי לרגע מהבית. בחוץ ריחות של סיגריות, של בני 25, של מוזיקה וריקודים. חזרתי פנימה, למציאות כל כך רחוקה - שניים כבר ישנים, הקטנטנה בוכה ולא מרוצה כבר שעות וימים, אנחנו שחוקים לחלוטין, ומי זכר בכלל על נשיקה בחצות, כשאנחנו מתוסכלים כלכך מחיפוש אחרי הקלה עבורה ומשינה שהגיעה רק באחת אחר חצות. זה תמיד כל כך מפליא אותי לגלות מחדש איך כל אדם חווה את העולם בצורה כלכך שונה ברגעים שונים בחייו. לאחותי נולדה תינוקת עם מבט שיודע משהו על העולם הזה. ברור שהיא תשאיר פה עקבות משמעותיים. אני מקווה שהעולם הזה לא יחכה רק לה די להפוך בשנה הזו, ובאלו שיגיעו בעקבותיה, לטוב יותר עבור כל מי שבו. יסמין
|
תוכן התגובה:
|