אני חושבת כמו ורד שכדאי לשנות כיוון מחשבה. את מרגישה שהבת שלך ממש משתמשת נגדך בנשק "לא קונבנציונלי" וזה לא הוגן, אבל כדאי לזכור שהיא עדיין כמעט תינוקת, שבחוויה שלה היא חסרת אונים מולכם ולא להפך, שההקאות שלה הן אות של מצוקה, ושהמטרה שלכם היא לא להכניע אותה באיזושהו מאבק אלא להגיע איתה לשיתוף פעולה. כמו כן, את צודקת בהחלט במחשבה שבגילה כבר צריך לחנך אותה ולשים לה גבולות, אבל אין פירוש הדבר שצריך פשוט לתת לה לבכות. כדאי לבחור מאוד בקפידה את המלחמות איתה - להתעקש רק על מה שבאמת חשוב לכם - ואז, כאשר היא בוכה, חשוב מאוד להיות שם איתה, לחבק אותה ולשדר לה שאתם מבינים ומקבלים את התסכול והכעס שלה, ובכל זאת עומדים על שלכם. אני חושבת שאם תקחו את הכיוון הזה, הילדה שלך תרגיש יותר טוב, הקשר איתה ישתפר וההקאות ייפסקו בהדרגה מאליהן. בנוסף, אני ממליצה לך בחום להתייעץ גם עם הפסיכולוגית המצויינת רות כהן, שיש לה אתר של ייעוץ להורים בYNET (בתוך: קהילות ראשי> הורים ומשפחה>ייעוץ להורים). הנה הקישור: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1334-11424,00.html מה דעתך?
|
תוכן התגובה:
|