תראי, אני לא אשת מקצוע ואפילו לא בעלת נסיון רב, אמא לבת עשרה וחצי חודשים. כך שאת יכולה לזרוק את הדברים שלי לפח. אבל מה שאת מתארת נשמע לי רע מאוד. ואני ארשה לעצמי לומר לך בכנות. הילדה משדרת צורך עז ומצוקה, ואת דוחה אותה. לפי יאושך אני מתארת לי שמדובר בתופעה שנמשכת זמן רב, ואת מקשה את ליבך ובמקום לתת לילדה את מה שהיא צריכה, עד שתפסיק להצטרך, את מונעת ממנה ומעצימה את הצורך. אני מאמינה שצורך שמתמלא נעלם עם הזמן, וצורך שאינו מתמלא גדל והופך לחלל רעב. אמנם היא גדולה, בגילה כבר בדרך כלל לא נרדמים על הידיים ולא אוכלים בלילה. אולי אם היתה מקבלת את זה באופן רציף מאז לידתה הצרכים הללו היו נעלמים בהדרגה? בכל אופן, כאן אתן היום. אני הייתי במקומך משנה את זווית הראיה במאה שמונים, לוקחת אותה לידיים כשהיא מתעוררת בלילה ומחבקת עד שתרדם. ונותנת בקבוק אם היא רוצה, גם אם היא לא רעבה (לאוכל) ואין סיבה תזונתית. תני לה את הבטחון והחום שהיא מבקשת! תני לה! יש לך ילדה נבונה ולוחמנית והיא לא מוותרת לך, ועדיף שכך. עם כל הקושי שלך בלשאת אותה מקיאה, עדיף וטוב שהיא אומרת לך שהיא במצוקה וזקוקה למשהו אחר ממך, מאשר היתה נכנעת ונשארת רעבה ומיואשת ממך. תקשיבי לה, תלכי איתה ולא נגדה, תנסי, מה יש לך להפסיד? הרי את הדרך שלך ניסית וראית שאינה עובדת. אני גם ממליצה ללכת לייעוץ עם אדם שמתמחה בגיל הרך. מקווה שאת קוראת ברוח בה נכתב, אני לגמרי לא כאן כדי לנגוח בך, אלא לתמוך בך ולעזור לך. אני מתארת לי שאת במצוקה גדולה מהמצב. ומאחלת לך בכל לב (וגם לילדתך) שתצאו מכאן למקום טוב יותר.
|
תוכן התגובה:
|