מיכלוש, אני קוראת את הבעסה שלך בין השורות... קבלי חיבוק ממני...
אחד אחד:
קודם כל היא לא צריכה את הסוכר שחסר לה מהחלב. ממש לא. היא מקבלת את הסוכר בפירות, אפילו בירקות (גזר, סלק), או המתקה קלילה של דייסה או משהו כזה. לא חושבת שיש מישהו בעולם המערבי שחסר לו סוכר. זה פשוט מגיע בכל כך הרבה מזונות (אפילו בסתם חלב פרה רגיל יש קצת). במילקי יש פי כמה עשרות ממה שיש בחלב הזה - אז נא לא להשלות את עצמך: אין צורך בסוכר שבמילקי.
הלאה. התמכרות לסוכר. היא לא היחידה, וזה טבוע בדנ"א של כולנו למות על סוכר. פעם זה היה חשוב להשרדות. את היא היוצאת דופן! באמת! אשרייך וטוב לך. אך כמעט כולנו מכורים לסוכר. כולל שפחתך הנאמנה - אם כי מצאתי לעצמי את הדרכים להתמודד עם זה.
האם זה בלתי הפיך? כן ולא. כן, כי כמו שכתבתי, כולנו מכורים. היחידים שלא מבקשים מילקי כל הזמן הם אלו שלא יודעים על קיומו (ואת אולי :) - כמו סתיו. עד שיגיע היום שבו גם היא תכיר. לא - כי היא לא חייבת לאכול מילקי כל היום, ובסופו של דבר היא תרגע (סביר להניח) ותתיצבו על איזה pattern סביר לאכילת ממתקים.
האם זה רגשי? יכול מאוד להיות שכן. מכיון שהרבה ילדים משתמשים בהנקה כבהרגעה, וגם בסוכר (כולם יכולים להעיד על עצמם. אצלך זה בטח משהו אחר). אז היא פשוט החליפה אחד בשני. אז מה עושים? לדעתי - לא נותנים מתוק כשהיא נסערת. דווקא לא אז. אלא, אם היא נסערת - תקחי אותה אלייך בידיים, תחבקי, ותתני לה למצות את זה. לבכות או לצעוק או מה שהיא צריכה. זה הכי טוב - לענות על הצורך האמיתי (ביטוי של הרגש) ולא לדכא אותו בעזרים חיצוניים (הנקה, סוכר, סיגריה בגיל אחר...)
ומתי כן מתוק? לדעתי - כקינוח לארוחה. או פעם בשבוע או פעם ביום. או פעמיים או כמה שאת מחליטה שסביר בעינייך. לא יותר. ולא עם מלחמה יותר מדי. פשוט להסביר שזה לא בריא יותר מדי. כאן זה כבר לא מנסיוני, כאמור.
המון חיבוק, המון בהצלחה, המון בתיאבון והכי חשוב - זה טבעי :) אבל עדיין יש כמה דברים שאפשר לעשות.
|
תוכן התגובה:
|
