לא מה שנראה לנו מכוער או לא יפה נראה ככה גם בעיני תינוקות. יופי או שונות או מוגבלות אלו סטנדרטים שאנחנו מציבים. אח"כ כשתינוקות בוכים בגלל אנשים "מפחידים" זה בגלל שהם מרגישים את המצוקה של הסביבה, את מה שמשדרים להם ש"מפחיד". אוריאל בן 8 חודשים, לא הייתי מהססת לרגע - הייתי לוקחת אותו. יש בנין שאנחנו מגיעים אליו פעם בשבוע. עובד שם שרת שנראה זוועה וגם מדיף ריח לא נעים, אבל אוריאל צוהל לקראתו ומזנק אל בין הידיים שלו. והוא אמור להיות כבר בשלב של "חרדת זרים", בעיקר אם מדברים על זרים כאלו "מוזרים". גיתי, הילד שגר איתנו בקומונה בדרום היה נחשף יום-יום לאנשים מבהילים, מוזרים, וגם חולי נפש. אני היכרתי אותו כשהוא היה בן שנתיים והוא מעולם לא נבהל או בכה מאנשים כאלו. אני חושבת שרתיעה מאנשים מסוימים אנחנו משדרים להם, אנחנו מלמדים אותם. אז אני הייתי לוקחת אותו, ואם הייתי שמה לב שהוא מרגיש לא נוח, הייתי יוצאת. וגם הייתי נותנת לדודה להחזיק אותו, אם היא יכולה מבחינה פיזית. אני מצטערת אם אני נשמעת יפת נפש וחסידת אומות העולם, אבל זאת דעתי הכנה.
|
תוכן התגובה:
|