גם אני לקחתי את אלעד לבקר את סבתא שלי בבית אבות סיעודי (אולי זה אותו מקום? גם כן כסאות גלגלים ואנשים שלא מדברים... כנראה הרוב כאלה, מה לעשות), לא שהיא זכרה את זה כעבור יומיים אבל נו מילא, היה לי חשוב שהיא תראה אותו. כאן מדובר לא באנשים תשושים אלא דווקא מאוד אסרטיביים (ובאמת אין לי ספק שייטו לגשת אליו, לעשות פוצי מוצי, אולי אפילו לנשק...). שאלתי היהת קשורה למראות ולקולות יוצאי הדופן. אבל כאמור, העניין האחר, של המחלות (שעליו לא חשבתי כלל, למרבה הבושה) כנראה יכריע את הכף - הרגע יצאנו מצינון לא סימפטי... ואני מאמינה שכשהוא יגדל גם אני אתחשב בדעתו. מעניין שזה כנראה לא רק עניין של איך מרגילים אותם, עובדה שאצלך אחת ככה ואחד ככה. תודה, בכל אופן ענת
|
תוכן התגובה:
|