|
11/1/2004 09:33
|
מאיה של איתי
|
מאת:
|
|
יקירה
|
כותרת:
|
אני כל כך מבינה היכן את נמצאת. חשבתי על זה רבות וגם דיברתי על כך עם מספר חברות מופלאות ואני חושבת שמה שקורה לך כרגע הוא שבאיזשהו מקום התהליך שאת עוברת הינו תהליך של אבל. כמו שאנחנו מתאבלות על מישהו שנפטר, או מערכת יחסים שנגמרה (ולא משנה עם זה עם חבר או חברה)יכול להיות שמה שאת חווה כרגע הוא תהליך של אבל על אובדן החופש והעצמאות, אבל על מה שהיה ועל מי שהיית. וכמו בכל תהליך של אבלות התהליך איננו קל והוא מלווה במשברים וברגעים קשים וברצון לחזור למה שהיה פעם.
אבל אל תשכחי שהתהליך הזה הוא חשוב, ואם נותנים לו את המקום שמגיע לו אז ממנו מגיעה הצמיחה וההתפתחות. אז כמו שכבר אלה המליצה לך, נסי למצוא מספר רגעים שהם רק שלך, שבהם תוכלי "להזכר" במה שהיה פעם ולמלא את המצברים לקראת הרגעים הקשים שאחרי. אבל במקביל נסי למצוא מקום בלבך לקבל את התחושות הללו כטיבעיות וחיוביות במובן מסויים, ותקבלי את זה שהתחושות הללו קורות לכולנו ואני באמת מאמינה שבאזשהו שלב העינינים נעשים קלים יותר ועמם גם התחושות.
מדברייך עולה שאת עדיין אמא חדשה יחסית וכולם (וכנראה שגם את) כנראה מצפים ממך להיות מאושרת עד הגג ומאוהבת עד לב השמים במצב החדש, אבל האמת היא שהתקופה הזאת הראשונה היא מאד קשה ומתסכלת. אז כמו שכבר אמרתי, נסי להיות יותר קלה עם עצמך ולבקש את העזרה ותחשבי ותדעי שזה עובר והמצב משתפר בסופו של דבר.
מאיה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
