|
4/10/2001 11:27
|
האמא המתביישת
|
מאת:
|
|
בתגובה לעצות ולעידוד
|
כותרת:
|
ראשית, תודה לכל הבנות, זה נורא עוזר לדעת שאיני לבד באוקינוס הרגשות/התלבטויות/חששות הזה. אורית , בקשר לעצתך. גם אני חשבתי שקודם כל חייבים לבנות אמון ואווירה חיובית ואכן בכל יום כאשר אני חוזרת הביתה היא מוסרת לי דיווח קצר על ביתי ואח"כ אני מתענינת בשלומה ואנחנו "מתקשקשות" באוירה חברית (לפעמים אפילו חצי שעה נוספת). א-ב-ל, למרות שתפקיד כזה אמור להיות מבוסס על אמון, ממש עדיין אין לי אותו. ברור לי שזה טבעי וכו' אבל אני חושבת על זה המון וזה פשוט לא מניח לי... חיזוקים לחשש הוא דיווחיה של המטפלת שהילדה אינה אוכלת טוב (אנו רושמים כמויות בכל ארוחה), כמעט כל יום היא משלשלת אצלה (בימים שרק אנחנו איתה - קיבתה תקינה) וכן שכל הליכה לישון מלווה במאבק של בכי ממושך. מעבר לזה, נורא קשה לקבל מתינוקת בת 5 חודשים פידבקים האם היא אוהבת/לא אוהבת אדם מסוים. גם כאשר אני או בעלי חוזרים הביתה היא לא תמיד צוהלת או מתייחסת במיוחד. אלא רק כאשר אני מתחילה לשחק/להשתולל/להצחיק אותה. בכל אופן תודה לכולן על העידוד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|