נשמעות כמוני כשאני עונה לאחרות. אני כל כך הרבה שנים מתמודדת, אמפטית, מבינה, נותנת הרבה חופש בתוך מסגרת של גבולות מאד ברורים, נותנת תשומת לב אין סופי (עד אפילו יותר מדי)... מחבקת, מלטפת, מחזקת....
אז ככה, היום כשאני נרגעתי... ביטלתי את כל הפגישות שלי והתישבתי עם הילד. לקחתי דף ועפרון ורשמתי את שמו. אמרתי לו שאני רוצה להתיעץ איתו...לשמוע אותו ולראות אם ביחד אנחנו יכולים "לעשות שינוי". נשמע כמו בחירות. שאלתי אותו איך הוא מרגיש, בבית, בבית ספר... הקשבתי ורשמתי... שאלתי אותו איך הוא מרגיש אם מה שהיה בבוקר... וכו' הוא אמר המון המון דברים מאד חשובים... הסביר רגשות וקשיים בצורה מדהימה. אני הקשבתי והבנתי וקיבלתי והפנמתי.... יש לילד הזה יומן שפעם היינו כותבים בו הרבה ביחד. הוא רוצה להשאיר את זה בעלית הגג שמישהו ימצא את זה במאה הבא ויבין איך חיינו את חיינו... הצאתי שנוציא את היומן ושכל יום /ערב נשב יחד ונכתוב על מה שהיה באותו יום...על איך הוא הרגיש, איך התנהג, איך התיחסו אליו ועל מה אם בכלל היה כדאי לנסות לשנות. ישבנו וכתבנו על מה שהיה בבוקר. בנוסף, קבעתי שיחה עם פסיכולוג להדרכה.
אני יודעת שזה רק התחלה של מסע לא קל... כל פעם אני נזכרת שמהילד הזה אני לומדת הכי הרבה...על גידול ילדים, על החיים, על עצמי...
תודה לכן נשים מדהימות.
|
תוכן התגובה:
|