עידכונים מהשטח: הכנו ביחד מחברת סיפורים, וכל ערב יצחקי מספר לי סיפורים, ואני כותבת במחברת שלו. הוא נורא אוהב אותה! כל היום הוא צובע ומצייר בה! עדיין יש לו פחדים. אבל באמת באמת מה שמפחיד זה הפחד שלי, שזה בגללי. כי אמנם אני אמא טובה, מיוחדת, סבלנית ואוהבת מאד, אבל כשאני מאבדת סבלנות, אני מפחידה. אני יודעת. וגם לי היה אבא מפחיד. (למרות שעכשיו אני אוהבת אותו מאד). ואני מפחדת שהוא מפחד ממני אבל בגלל שאני אמא, אז הוא לא מפנה את הפחד כלפי, אלא כלפי חיה. וגם נראה לי, ואני לעולם לא אודה בכך מול מכרים, שהאגרסיביות שלו היא ממני. מין אימפולסיביות חסרת סבלנות- כשנגמר הכח. אוף. זה באמת מפחיד. כי כשזה רק אני, ניחא. אבל כשההתנהגות שלי מחלחלת לילד שלי האהוב, אז זה מפחיד. למה אני בוכה?
|
תוכן התגובה:
|