|
25/2/2004 22:20
|
יסמין
|
מאת:
|
|
משיהי אמרה כאן גמילה ממוצץ??! הנה אני מתייצבת!
|
כותרת:
|
זה טרי, זה היה מפתיע בעוצמת ההצלחה, והנה הוא כאן - סיפור הגמילה שלנו: פז היתה צמודה למוצץ בלילות עד גיל 5 וקצת, ושיר צמוד לבקבוק עם מים עד גיל שנתיים וקצת. ולנו נשבר כבר.. אחרי לילה מתיש במיוחד של "איפה המוצץ שלי??!" ומילוי חוזר ונשנה של בקבוקי מים+ החלפה אינסופית של טיטולים בעקבות זאת, החלטנו שדי. בבקור אמרנו לשיר שהיום אחה"צ הוא יםרד מהבקבוק. על המוצץ של פז עוד לא העזנו לחשוב.. הגיע אחה"צ. סיפרנו לפז שהיום שיר יפרד מהמוצץ שלו ושהיא מוזמנת להצרטף אליו ולהיפרד מהמוצץ שלה (את זה אמרנו בחיל ורעדה, כמובן). להפתעתנו היא שמחה עח הרעיון. אספה זר פרחי בר בשדה למסיבת הפרידה מהמוצץ והבקבוק, וחזרנו הביתה. בבית הזכרנו שוב לשיר שנפרדים. הוא כעס וניסה להרביץ לי, ואני ניסיתי לא לחזור בי.. כל אחד מהם קיבל שקית קטנה, אסף לתוכה מוצצים ובקבוקים מרחבי הבית, ויצאנו בצעדהנמרצת אל פח האשפה. כל אחד מהם זכה לפתוח בעצמו את הפח ולזרוק לתוכו את השקית שלו. המשכנו לקניות, דואגים לכך שהם יספרו לכל מכר שעבר בסביבה מה הם עשו לפני רגע, בגאווה רבה. כל אחד מהם קנה לעצמו מתנה קטנה של גדולים. חזרנו הביתה וחגגנו בארוחת הערב את הפרידה שלהם מהמוצץ והבקבוק. עשינו "הכרזה" (רעיון של פז) מה מסמל אצל כל אחד שהוא כבר גדול. המשכנו לידע את כל המשפחה, וכולם הביאו את ההתפעלות והתמיכה המתבקשת כלפי הילדים, והדודים המובחרים אף הגדילו ועשו והביאו לה מתנות לכבוד המאורע המרגש. הלילה הראשון עבר עם מעט מאד בכי ומחאות, ומאז באמת יותר טוב וקל לכולנו. בשורה התחתונה - החלטנו לא לפחד, להיות אמיצים וחד- משמעיים, ברגעי המשבר הזכרנו לעצמנו למה אנחנו גומלים אותם ומה היתרונות שבכך, ובעיקר -עשינו מזה חגיגה שמחה אחת גדולה. זה היה מפתיע מאד בקלות שבה זה הלך. מאד לא אופייני.. מאחלת לכם, ורד, שיהיה בקלות, ברכות ובטוב. והלוואי שתרמתי במשהו. יסמין
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|