|
26/2/2004 21:44
|
מ.ש
|
מאת:
|
|
ה0תפלל על חברו...
|
כותרת:
|
נישאתי כחודשיים לאחר אחי ורציתי לחוות דברים באופן איטי. אפילו ערכנו תחרות מי יולד ראשון - מקבל מתנה מסוימת שהוריי הבטיחו... אז מאוד התפללתי שלא אנצח. רק לאחר כחצי שנה, כשהרגשתי מוכנה, הפסקתי שימוש בגלולות ומיד נקלטתי... ואחי וגיסתי בינתיים עברו בדיקות ונסיונות שווא שוב ושוב. התהלכתי חודש אחרי חודש עם בטני הגדלה ואחי - כל פעם הוריד את עיניו ובחיקש שלא אספר לאישתו... עד שיום אחד, כשהייתי כבר בחודש שישי היא ראתה. אנילא יודעת מי בכה יותר באותו הלילה. וכשילדתי - הם היו הראשונים שבאו, התגנבו ממש לתוך המחלקה כדי לראןת - ואני לא יכולתי להפסיק את דמעות כשאחי לקח אותה לידיו. והם חייכו. לא יכולתי לשמוח באותם הימים לחלוטין. והם התקשרו יום יום לדעת מה קורה ומה חדש. עברו מספר חודשים הרבה ביקורים, טלפונים, וכל פעם ניסיתי להסתיר דמעות והם חייכו ושמחו - אני חושבת באמת. עד שיום אחד אחי סיפר לי שהם בהריון. בין ביתי לבנם בדיוק 9 חודשים - והעובר נקלט כנראה בדיוק בלילה שבו בכיתי כל כך במקום לשמוח. במשנה כתוב שכל המתפלל על חברו נענה תחילה. בקשי מאחותך לבקש על עצמה. ואל תתיאשי, כי היא שמחה בך ובילדייך!באמת, אני מבינה מאוד לליבך ומתפללת מכל הלב שהצער הזה ייפסק כבר - גם לה וגם לך.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|