קודם כל אני מבינה אותך, את הלחץ ואת התיסכול שנובע, עד כמה שהבנתי מחוסר השתתפות "בלחץ" ובתיכנונים.
כמה דברים: ראשית, כמו שאמרתי אני מבינה אותך כי אני אמא לילדה בת שנה וחודשיים שאף פעם לא עזבתי אותה ליותר משעה שעתים וגם יציאות בערב הם כמו שאת עושה (אחרי שהיא ישנה וכו').
בקיצר, אני מאמינה שכולם אוהבים אתכם ויותר ממוכנים לעזור ולהיות שם בשבילכם. רק מה אין להם את מידת הלחץ שיש לך והם בגישת "יהיה בסדר" מה שאגב אני בטוחה שיהיה.
בין השורות אני מבחינה בדאגה שקשורה לכל המצב החדש ואני חושבת שזה קצת מתלבש על אותו עיניין של שמירה על הילד הגדול, כל הלחץ מתנקז לסוגייה הזו.
אני מקווה שאת מבינה אותי אבל חשוב שכולם יבינו את כל מקורות הלחץ וחשוב שתבהירי לכל הסובבים כי זה חשוב לך לסגור את כל הקצוות כבר מעכשיו ואת מבקשת שיהיו זמינים שבוע סביב התאריך המיועד (נראה לי מעל ומעבר). זכרי שלהם יש את החיים שלהם וכדאי שלא תיכנסי לחשבונות שלהם ולתכנונים שלהם (כן/לא פנסיונרים, טיול מאורגן וכו'). זה עיניינם ואני בטוחה שהם יהיו שם בשבילך.
דברי איתם בעדינות ולא ממקום של אתם חייבים אלא ממקום של "אני בלחץ ואני צריכה לדעת מה קורה..." ותבקשי שיתנו לך פרק זמן סביר שיהיו זמינים עבורך ובעיקר עבור בנך.
לא את לא אגואיסטית ולא את לא צריכה לבלוע אף צפרדע. את אמא שדואגת וזה מובן.
|
תוכן התגובה:
|
