קודם כל אני מאד מבינה את תחושותייך. אני מתארת לעצמי שביום יום הורייך די שותפים ועוזרים ומכאן הציפיות, וזה לגיטימי, הכל תלוי במערכת היחסים ועד כמה ההורים עוזרים לשאת בנטל. כשאני עמדתי ללדת פעם שניה, בקיץ שעבר, ו-2 זוגות הסבים/סבתות היו אמורים לנסוע לחופשות של חודש בחו"ל , וכולל בעלי לנסיעת עבודה, הכל נעשה בתאום אתי... גם עם הורי בעלי שהרבה פחות עושים ביביסיטר. ומתחילת התשיעי, הורי "נכנסו לכוננות לידה", ואפילו לא נסעו לבקר את אחותי במרחק שעה וחצי נסיעה, שמא יוזעקו פתאום... וזה היה נראה טבעי לכולם. גם אצלנו הבכורה לא היתה רגילה עד אז לביביסיטר אחר ולא הרגשתי שזה הזמן לחפש משהו חדש. ואני יכולה להגיד לך שלמרות שבתי היתה רגילה להשאר מדי פעם 3 ימים בלעדינו, היא מאד התגעגעה אלי שהייתי בבית חולים, סה"כ 2 לילות, כל שיחת טלפון בקשה "אמא, בואי הביתה..." אז אצלך על אחת כמה וכמה שאת עומדת להעדר בין 5-7 ימים, וגם אם יתפתחו צירים את חייבת מיד לנסוע לבית חולים, אין לך את הפריווילגיה לחכות כמה שעות עד שיגיע הביביסיטר. אני מבינה את הלחץ שלך, יש כאלה שאומרים שיהיה בסדר, אני מאלה שתמיד חושבת על כל האפשרויות ורוצה להרגיש בטוח.
עד כאן חיזוקים... בתכלס קודם כל אל תפגעי מהורי בעלך, הם בטח סומכים שהורייך יהיו איתך ויעזרו ולכן מרשים לעצמם להעדר. לגבי אמא שלך, הייתי תופסת אתה שיחה כנה ומסבירה לה את כל חששותייך ודאגותייך ומבקשת ממנה שתשנה תוכניות. במקביל, אם יש לך אפשרות לנסות להשאיר עכשיו את הקטנצ'יק ללילה אחד אצל חברים/ דודים ולראות אולי זה יהיה כל כך מוצלח שתהיה לך תוכנית גיבוי... בכל מקרה בהצלחה בלידה!!!!
|
תוכן התגובה:
|
