תראו, נורא קשה להבין שהילד שלנו לא מושלם. כשהם מגיחים מהרחם מיד סופרים 10 אצבעות בכל יד ו-10 בהונות ברגליים, ובודקים חיך ושפה, לב וריאות, צבע עור וחיוניות, ומודדים ושוקלים --- וזה נמשך לאורך כל חייהם כתינוקות: כל הזמן אנחנו מודדים ושוקלים אותם ומוקסמים מהילדים המושלמים שלנו. ואז, פתאום, אנחנו מגלים שמשהו לא בסדר, ומשהו בנו נסדק. לזה לא הכינו אותנו. זה כמו להגיע לחדר הטבעי אחרי אימוני אפינו, מצויידת בדולה ומה לא - ולגמור בניתוח קיסרי, להבדיל אלף אלפי הבדלות לכל כיוון. כאמא לילד לא מושלם, שתוקן, והוא נורמלי לגמרי, אבל תמיד ישאר "מתוקן", אני יכולה להבין את פרץ הדמעות, את הרגשת חוסר האונים שאולי מתעוררת ובעיקר את ההרגשה ש"זה פשוט לא הוגן!!!". ברזולוציה של כמה שנים מה"תיקון" אני אומרת: איזה מזל יש לנו, שהרפואה המודרנית והטכנולוגיה של המאה ה-21 יודעות לתקן עיוותים שיצר הטבע ולהציל חיים, לתקן ראייה, לאושש שמיעה, להחזיר לתפקוד איברים שניזוקו, עור שנכווה, נפש שנפגעה. היו אופטימיים, האמינו ברופאים שמלווים אתכם (אם לא - החליפו אותם) ובעצמכם, בילדיכם. רפואה שלמה לכולם וכל טוב.
|
תוכן התגובה:
|