נשמע שמה שאתם עושים זה נהדר! חוצמזה, אחד הדברים החשובים ביותר ביצירת הקשר הורה-ילד ובשיפור היכולת שלנו להכיר אותו, להבין אותו ולשחק איתו הוא: לצפות בו. מהתצפיות הללו ניתן ללמוד המון על הילד, על ההעדפות שלו ועל תחומי הענין שלו, וכך הרבה יותר קל להכנס למשחק שלו. אני בכוונה אומרת "להכנס למשחק שלו", כי זה מה שכדאי לעשות (להבדיל מ"להכניס אותו למשחק שלנו"). באנגלית קואים לזה: follow the child's lead. וזה אחד העקרונות החשובים ביותר, בעיני, כשמדובר במשחק עם ילדים. לא לגרופ להם לשחק איך שאנחנו רוצים שהם ישחקו, אלא להשתלב במשחק שלהם ולצמוח ביחד איתם - משם. לעזור להם להרחיב את הגבולות כל פעם עוד קצת ועוד קצת (ובאמת בצעדים קטנים).
זה נהדר שאתם מגיבים למה שהוא עושה: הולכים אחריו בבית כשהוא מגלה עולם חדש (ובמקביל אפשר לספר לו מה הוא רואה), מסבירים לו מה יש בתמונות, וכו'. באותה מידה נהדר גם לצאת החוצה ולעשות אותם דברים. פשוט לדבר על מה שרואים, במילים פשוטות וברורות (שלאט לאט יוכלו להפוך ליותר ויותר מורכבות, כמו כן גם המשפטים). לצאת החוצה: לפארק, לגינה, לים (לשבת על קו החוף ולשחק בחול הרטוב), לרחוב. כל הסיטואציות האלה הן עולם ומלואו בשביל הקטנים האלה. אני בטוחה שחלק גדול מהדברים האלה אתם כבר עושים, אתם רק לא מבינים כ-מ-ה בעצם אתם עושים.
עוד רעיונות: משחקים שמערבים הדדיות, לקיחת תורות (מה שמתרחש למעשה כשמתנהלת שיחה בין אנשים) הם נהדרים לגיל הזה לפיתוח היכולות השפתיות. "קוקו" על כל סוגיו (עם מטפחת, מאחורי הידיים, מאחורי הדלת, אנחנו ממש משחקים מחבואים ותופסת בבית ככה והיא מתמוגגת), להכניס קוביות או כל דבר אחר לתוך קופסה - נחמד לשעות "כל אחד בתורו", כלומר, עד כמה שאפשר (בלי לכפות ובלי להתבאס אם לא הולך) פעם אתם ופעם הוא, לחקות את הקולות (ואצל מאיה שלנו גם את הצרחות) שלהם - ומהר מאד מתפתח דו-שיח של קולות ביניכם.
כדור (בכל מיני גדלים, צורות וטקסטורות, יש מדהימים בחנויות, בעצם - כמו זה שקנית לו לאחרונה, למשל), בהתחלה סתם לתת לו להרגיש, לאט לאט הוא יתחיל גם לגלגל, לזרוק, להכניס לקופסה, וכו'. כמובן שהדגמה וחיקוי הן דרכים נהדרות ללימוד (תראו לו מה אתם עושים עם הכדור ותתנו לו לנסות גם), א-בל: צריך להזהר עם זה ולזכור ש - א. לא תמיד זה הולך להם ו - ב. לא תמיד זה בראש שלהם לעשות מה שאנחנו עושים. כמו בכל דבר אחר איתם - חשוב להיות גמישים ובעיקר - לעקוב אחרי הרצונות שלהם.
כמו שכתבו לך כאן קודם - לשיר ולרקוד ולהקשיב למוסיקה זה נהדר. לנגן בכלי נגינה (תוף, קסילופון, רעשנים, אתם יכולים גם להכין לבד רעשנים בבית). יש לי דיסק משהים של זמרת אמריקאית שעשתה עבודה מדהימה עם ילדים (יש לי כמה דיסקים שלה, האמת). אלה ג'נקינס, למי שמכיר. יש לה דיסקים בהם היא ממש עובדת עם ילדים על מקצבים וכלי נגינה, וזה נפלא כי זה מאד חזרתי, אבל עם זה כל פעם נוסף משהו חדש. קשה לי להסביר, אבל אני אשמח לתת לך לשמוע - מומלץ בחום!!! אנחנו מקשיבים לה ומנגנים ושרים ביחד איתה.
עוד עקרון חשוב במשחק איתם בגיל הזה (והרבה הלאה): חזרה! גם כשזה נראה לכם שעשיתם משהו כבר אלף פעמים. רק אז שחר מתחיל בעצם למוד להנות ממנו. (תחשבו על זה ככה וגם תבינו שלפעמים הצורך לחדש ולשנות הוא יותר שלנו משלהם...) הקטנים האלה כל כך נהנים מדברים מוכרים. זה נותן להם תחושה של בטחון, ובגלל שהם עדיין לומדים יותר לאט, הם מגלים כל פעם משהו קצת חדש אפילו בדבר המוכר ביותר.
בגיל הזה הם מאד נהנים ממשחקים של סיבה תוצאה. אז יש לנו, כמובן, גם כמה משחקים קנויים כאלה, אבל מאיה הכי אוהבת לטפוח עלי (בד"כ על הבטן) ולשמוע איזה קול מצחיק שיוצא ממני עם כל טפיחה כזו שלה (בד"כ "בום" גדול, או משהו דומה. זה משעשע אותה מאד, והיא ממש מבינה שהיא גורמת לזה לקרות.
זהו לבינתיים. אני אשמח לדבר על זה עוד (כמו שאת רואה יש לי הרבה מה להגיד בנושא). תמשיכו להנות ממנו!!! נשמע שזה מה שאתם עושים...
|
תוכן התגובה:
|
