גם אני מרגישה כמוך לפעמים (אמא של ארז ואור - היי וברוך שובך!). יש כל כך הרבה דברים שאני לא מגיעה אליהם. למשל אני מתביישת לספר שיש לי ערימה של בגדים יפים שצריך לכבס ביד ולא עשיתי אפילו פעם אחת מאז הלידה! (מזל שיש לי הרבה...). ובא לי להיות כמה ימים רק עם אורי וזה לא יקרה בקרוב (מבחינתי זה לא בא בחשבון, גם אם אחרים יגידו אחרת). יש כל מיני דברים שמאפיינים את הסאלי הרגילה (של קודם) שממש לא חזרתי אליהם. סתם דוגמא קטנה, פתאום שמתי לב שמסיכה לפנים שלוקחת 20 דקות, נראית לי מופרכת לחלוטין. שאני אשקיע 20 דקות במסיכה? אבל פעם היתי עושה פעמיים בשבוע. או להסתובב חמש שעות בקניון ולבזבז הון תועפות (היום אני אומרת, חמש שעות? וכל כך הרבה כסף?). ושלא לדבר על שבוע שבועיים באירופה עם מכונית שכורה ובלי לתכנן יותר מכמה שעות קדימה. או להכין סושי לעזאזל, משהו כזה שדורש הרבה עבודה (די, לזה אני חייבת לחזור. אני מבטיחה לעצמי את זה כבר חודשים).
אז מתי זה "עובר"? נניח מה הגיל של הילד הכי קטן (או של הגדול אם הוא יחיד או אם הם רחוקים - כמו שאני מתכננת) שבו יותר שואפים אויר?
ס'תומרת, ברור שאני כבר שאפתי אויר מאז סתיו (בת שנה וחצי) אבל עדיין לא למקסימום. לא יודעת להגדיר את המקסימום. פתאום יש לי תחושה שהמקסימום הזה כבר אולי לא קיים ולא יחזור לעולם.
|
תוכן התגובה:
|