פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

11/7/2004 10:11 ליאורקה מאת: היי רונה כותרת: לא ציינת בן כמה הפשוש והאמת שאני רק יכולה לדבר מהנסיון המועט שלי - ליאם בן שנה והולך למשפחתון וגם אני הבנתי מהר מאד שהפרידות הרבה יותר קורעות לב (גם לו וגם לי) מאשר להעלם בעודו משחק או עסוק במשהו ולא מבחין בי הולכת. אני חושבת שכל עוד את מחבקת ונפרדת, הם קולטים שאת עומדת לעזוב אותם וכמובן נבהלים ומגיבים בבכי ובחרדה. אם את פשוט מתגנבת החוצה (או, במקרה שלך, יוצאת מהבית כשהוא ישן או עם המטפלת) הם בעצם ממשיכים משלהם, בשגרה, בלי לחשוב על זה שהיית כאן והלכת או "נטשת". עכשיו הם בשגרה אחרת, בלי אמא, אבל השגרה הזו היא בסדר והם מתפקדים בה יפה מאד, כמו שאת אומרת בעצמך - כשאת נפרדת הוא בוכה ובפעמים שהוא מתעורר ומוצא את המטפלת - הכל בסדר. תסמכי על התגובות שלו כאיתות למה עושה לו טוב וכמובן על תחושות הבטן שלך. בהצלחה! תוכן התגובה: תגובות נוספות 11/7/2004  09:50 אנחנו למדנו שכשאנחנו מתפלחים מהבית בשקט - קצת היפו' 11/7/2004  10:00 לא להעיר בבוקר - גל 11/7/2004  11:49 ואני דווקא חושבת אחרת ממה שרשמו פה - שין 11/7/2004  12:18 אני עם שין (אע"פ שמי שנישאר איתה פחות אוהב את זה) - ורד שלשחר 11/7/2004  12:41 גם אני תמיד נפרדת מאיל - גם אם זה כרוך בקצת דמעות. הרבה פעמים - מיכל של איל 11/7/2004  12:52 בחיים לא עזבתי בלי להגיד שלום - לירון 11/7/2004  13:01 נראה לי שאתן מבלבלות פה שני דברים שונים - גילי 11/7/2004  14:07 אנחנו משתדלים לעשות הפוך: הוא עוזב אותי - נועה 11/7/2004  15:20 חסר לי עוד משהו בתשובות שלכן - רונה 11/7/2004  15:27 רונה - לירון 12/7/2004  07:47 רונה - לא להעיר אותו - שין 12/7/2004  07:50 עוד משהו, רונה, לגבי ההערה - שין

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש