משתדלים להקדים את היציאה שלו לטיול עם המטפלת ליציאתי מהבית. נכון, אני יוצאת מאוחר מרובכן, אבל שווה לנסות בוריאציה שונה. הוא מחכה כבר למטפלת שתוציא אותו לטיול, מהרגע שהיא מגיעה הוא מצביע על הדלת. כמה דקות של התארגנות והם יוצאים. עושים ביי-ביי, מתנשקים, מתחבקים, הוא כבר קצר-רוח ורוצה שרק אשחרר אותו. כשהם חוזרים אני לא פה (או מסתגרת בחדר והוא לא יודע שאני פה, לומדת).
לא תמיד זה קורה, אבל אחרי הימים הראשונים, ממילא זה יותר קל. בדרך כלל עובר בשקט ובשלווה (אצלנו יש סצינות רק כששותפתו למטפלת מצטרפת, אז מתחיל מאבק על המשאבים, והידיים של אמא חסרות במיוחד. אבל לא הכל מושלם בחיים :-)
נועה
|
תוכן התגובה:
|