התפוצץ לי חוזה באמצע תקופת בחינות ונאלצתי לעבור דירה בלי זמן וכוח. הדירה החדשה הכילה 2 חדרי שינה וסלון והתכוונתי למצוא שותף/ה. הדירה הייתה ללא כל ריהוט ולא היה לי מקרר. אב'שלי אמר שיש לו באיזה מחסן ביפו מקרר ישן הוא יביא לי, "נראה אם הוא עובד". "איך תביא מקרר?" (אבי היה בן 70+), "נמצא איזה מישהו ביפו". אני כמובן ציפיתי לאיזה ג'אנקי. כי מי "מוצאים" ברחוב? (הוא לא אמר שייעזר בחברת הובלות, הוא אמר "אמצא"!). קבענו שלמחרת יבוא עם מקרר. אני, מנקה, מסדרת, נראית כמו הצרות, לובשת בגדים שהוצאתי מסל הכביסה שכל קשר בין החולצה למכנסיים מקרי בהחלט. בלי לדבר על איפור או תסרוקת. בשביל הארגזים? אבא שלי? המקרר? הג'אנקי? במקביל, נילס, צעיר הולנדי, החליט לעשות הסבה בתחום לימודיו ונותרה לו חצי שנה עד לתחילת שנת הלימודים. כדי למלא את הזמן, החליט להתנדב בישראל ולהבין מזה המקום הזה שמדברים עליו כל כך הרבה בחדשות. אחרי שבוע בקיבוץ הבין שככה, את ישראל הוא לא יכיר. לקח את המטלטלים שלו ונסע לתל אביב. אממה, כסף אין. מצא איזו אכסניה שידועה כמקום מפגש לעבודות מזדמנות. איפה? ביפו! חי באכסניה שבועיים מהיד לפה. עבד יום בבניין-טייל יומיים וכו'. בוקר אחד, ישב בחדר האוכל עם תייר אחר וניהל שיחה על "גורל" (מאד מתאים לפילוסוף שלי), ובאמצע השיחה נכנס אדם מבוגר והציע עבודה בסבלות. נילס לא רצה להפסיק את השיחה המעניינת אבל בן שיחו אמר לו: "אבל אתה מאד צריך את הכסף, וחוץ מזה, אולי זה הגורל שאומר שאתה צריך לנסוע?" וכמו שכבר הבנתם, המקרר הגיע עם נילס. עלם חמודות. סחבו פנימה את המקרר, הצעתי שתייה (פושרת...), התיישבו רגע לנוח והתחלנו לדבר. הבנתי מה מצבו הכלכלי, וזו הייתה הצעתי: לגור בחדר שיהיה של השותף, לצבוע, לקדוח, לפרוק ולנקות, בלי לשלם שכ"ד, אוכל וכו, וכשנסיים עם הבלגן, אקח אותו לטיול בסוף שבוע עם חברים שלי, ואם הוא יהיה ממש זריז וטוב, אולי אפילו אשלם לו...טוב לי (תקופת בחינות וכו) טוב לו – טוב לכולם. חזר למחרת עם רכושו (תיק של גב גדול וגיטרה). וזהו. ובשבוע הזה....מה אני אגיד לכם... אבל מה, הגיע ספט', זמן תחילת שנת הלימודים בהולנד ולנילס אין אישור להישאר בארץ, וגם אין שום דרך שהוא יוכל ללמוד פה. טוב, אין מנוס ונילס חוזר להתחיל ללמוד בהולנד. חשבנו, שאם אנחנו כל כך מאוהבים, נחזיק מעמד את השנה הזו. הלימודים שלי התחילו רק באמצע אוקט' אז חשבנו שאסע לשבועיים באוק', הוא יבוא בכריסמס, אני אבוא בפסח. בקיצור כל חודשיים שלושה נפגש ויהיה בסדר. אבל 3 ימים אחרי שטס, הילד נהיה חולה. שכב עם חום ורצה רק את הילה. והילה מצידה הייתה עסוקה בלבכות על מר גורלה. אחרי שהצדדים הבהירו את הנעשה, הוחלט על איחוד לבבות. טסתי להולנד. התחתנו, ולמחרת כבר היינו ביחד בישראל.
|
תוכן התגובה:
|