תודה שחשבת עליי. לא שמתי לב ששאלת לשלומי. בגדול, אני בסדר, אבל כל יום הוא יום אחר. כשיש ילד בן שנתיים בבית הוא די מחייב אותך להמשיך כרגיל. תראי שעניתי קצת על רגשותיי לבחורה שעכשיו איבדה עובר.
היו לי שני ארועים מאוד קשים שבוע שעבר שלא הקלו על מצב הרוח וההתאוששות. ביום שחזרתי לעבודה כמה ימים אחרי ההפלה היו מפגינים נגד הפלה שהפגינו מתחת לבנין שלי. אני עובדת במרכז העיר והבנין שלי נמצא ממש באמצע ככר גדולה שמתאימה להפגנות. בלי קשר לדעות האישיות שלי על הפלות, הטקטיקות של המפגינים מזעזעות. הם מציבים שלטים ענקיים (2 מ' על מטר) עם תמונה של עובר לאחר הפלה. אני הייתי חייבת לעבור לידם וניסו לתת לי פלייר. אני פשוט התפרצתי, "תסתלקו ממני!". לא יכולתי לשלוט בעצמי. טוב, הייתי בהצפת הורמונים ומה לא. לא נעים. בנוסף, ביום אחר, גם ראיתי אמא מכה את בנה בנסיבות מאוד קשות. הדמעות פשוט התחילו לזלוג.
בנימה הרבה יותר חיובית, כפי שאת יודעת, חגגנו לנדבי יום הולדת שנתיים. וזה היה ממש כיף. הלכנו למסעדה מקסיקנית עם מוזיקת מריאצ'יס חיה. הזמנו כמה חברים שלנו ושל נדב. הכנתי עוגה. כולם ממש נהנו ורקדו.
אני בעוד שבועיים נוסעת לבקר את דודתי. אני ובעלי התחתנו מתחת לעץ בחצר שלה. אני מתכננת לשתול שם עץ לזכרה של התינוקת שאיבדנו.
אח, העצוב והמתוק.
ובאיחור, יום הולדת שמח לטליה בת השנתיים!!!!
עינת מ
|
תוכן התגובה:
|