קיבלתי החלטה עקרונית להמשיך הלאה. דיווחתי על האירועים כמו שסיפרתי לכן, אבל גיליתי שאני קרובה לתשישות רגשית ונפשית מרב התעסקות ושיחות טלפו. ניסיתי ליידע כמה שיותר הורים אחרים, חלקם לא האמינו לי, חלקם באו לשמוע אותי, חלקם פנו לגננת, למטפלות, המטפלות צילצלו, שמועות חדשות נפוצו, הילדים שלי לא מצאו אותי בכמה ימים האלה, למרות שהייתי בבית אפילו מוקדם מהרגיל. עייפתי... אמרתי לגננת בתום שיחה קשה וקצרה, שאני לא רוצה איתם עוד כל קשר, אפילו אם כל מה שנאמר היה שקר גמור (ואני לא מאמינה שזה היה שקר, למרות שאני הראשונה להתפלל שכן), יש שם משהו מקולקל מהיסוד ואני עוברת הלאה. עדיין כל צלצול טלפון גורם לי אי שקט וחשש, מי כבר מצלצל, מה יהיה הטיעון הפעם, אולי אני משוגעת? אבל ההחלטה בעינה- אנחנו ממשיכים הלאה. נאי מקבלת יעוץ מקצועי לגבי איך לטפל בארז (אגב והעיקר מכל- הילדים נראים מצויין, שמחים, בריאים ומאושרים להיות בבית עם סבתא שלהם ולא, זה לא יכול להמשך איתה...) ואיך להסביר לו.
מה שקרה משמש לי תמרור עצור אם לא אזהרה. אני מתכוונת לעשות חשבון נפש ולבחון את חיינו. יש לי תחושה שאורח החיים שלנו (שלי ושל אישי) נוצר באופן אוטומטי ולא מודע, ובעיקר תוך חניקת הקול הפנימי שלי. החיים האלה לא משקפים את הערכים שאני מחייבת ומוקירה. (נשמע פלצני אני יודעת). אני עושה רי-סט. לא מתאים לי לחיות ככה. אני רק צריכה לברר איך כן.
דעו שהדרך הטובה ביותר לבחור גן (או כל דבר אחר) היא לשאול את הבטן. להקשיב טוב לקול הפנימי ולכבד את תחושותיכן מעל תחושות של אחרים. אני מתכוונת לבחור מחדש, ולעשות שיהיה לי ולנו טוב יותר בהמשך, וכבר עכשיו. אני מאמינה שמהמשבר הזה רק טוב ייצא לנו.
תודה לכולכן והמון המון חיבוק (עם מזגן, אחרת דביק מידי...).
אגב, מעניין לציין שרשמתי בטעות את המייל של אישי לתגובות שלכן, אולי מתוך נסיון לא מודע לאלץ אותו להיות מעורב במה שעובר עלי (כמובן שאמרתי לו והוא יודע, אבל איכשהו המייל שלו קיבל 5 תגובות מהפורום וזה אומר משהו לא? )
אז שוב תודה רבה, ומזל שיש אתכן.
|
תוכן התגובה:
|
