"לא חזרתי לפורום עוד הרבה אחרי הגל הראשון של התגובות. לא קראתי את הודעתך ולא נפגעתי ממנה, גם עכשיו ((אחרי שכתבתי לה את העיקר - השאלה "איך לא הרגשת")). אני מבינה אותך בדיוק. כן, היה אחוז של ספק שליווה אותי לאורך כל ההתקשרות עם הגן הזה, אבל חשבתי שמדובר באותו קושי אופייני לכל אמא שנפרדת, ושאם אעמיד פנים ואציג ביטחון עצמי ואמון בצוות, יחדלו גם ילדי להתקשות בפרידה. חשבתי שזה סימן טבעי ונפוץ, הקושי, הספק, האמונה העמוקה שאני יכולה לעשות הכל יותר טוב מהגננת ושהאהבה שהם מקבלים בגן לא מספיקה ולא מספקת, ושוב ושוב חנקתי את האינטואיציה , חשקתי שיניים ויצאתי לעוד יום עבודה. השיעור המרכזי של הוא כפול- מהיום אני מקשיבה לבטן שלי ולילדים שלנו יותר מכל דבר אחר. זה קל- אם אני רוצה שהילדים שלי ידעו לחיות ככה, אני חייבת לתת להם דוגמא. גאית. ותודה על המילים המחזקות."
|
תוכן התגובה:
|