גם אני לרוב נמנעת מבגדים מגונדרים, שמלות, ורוד או נעלי עקב. הבן שלי כמעט בן 3 וגם הוא רוצה לפעמים ללבוש ורוד, או שמלה (כלומר חולצה שלי, אפשר גם בורוד), או חצאית (בעיקר כדי לרקוד, כי הרי הרבה יותר כיף לרקוד בחצאית, לא?) או כלום (עירום מלא או חלקי). אני לא עושה מזה עניין. אני משתדלת שהוא ילבש מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. כשזה יותר עקרוני (אירוע חגיגי למשל) אני מסבירה והוא לרוב מבין ומשתכנע. יאמר לזכות הגננת שלו, שיש להם בגן סט חצאיות טול ורודות-לבנות לכל הילדים, בנות ובנים (יש בגן רוב מכריע של בנים), וכולם מ א ד אוהבים להתקשט בהן ולרקוד יחד. קרה לא אחת שהלכנו הביתה בחצאית כזו. אם הבגדים, או חסרונם, גורמים לו אי נוחות בפעילות, אני מסבירה והוא מחליט בעצמו מה הוא מעדיף, בהגיון רב. הרי לא נוח להתגלש בלי מכנסיים, פחות נוח לטפס על סולם חבלים בלי סנדלים, לא נעים לשבת על משטח הגינה בלי תחתונים וכדומה. אני נותנת לו להתנסות כדי להבין בעצמו מה לובשים ומתי וגם למה, לפתח העדפות משלו, לבטא את עצמו. אין לי ספק שבקרוב הוא יפנים את כללי הלבוש הנורמטיביים בעצמו, או שילדים בגן בשנים הבאות יטרחו להבהיר לו. שיהנה מהחופש כל עוד זה אפשרי ומתוך כך גם יתנסה בחוויות, כך שלא יחסרו לו בעתיד. אני בטוחה שלו הייתי אוסרת עליו בגדים מסוימים הייתי הופכת את כל נושא הלבוש לזירת מאבק, ויוצרת רצונות מודחקים המקבלים משמעות מועצמת, ואין לי כל כוונה לעשות כך. אני מוכנה להכנס למאבקי כוח רק על דברים עקרוניים, הקשורים בבטיחות, בבריאות ובהתחשבות בזולת.
|
תוכן התגובה:
|