מבינה ומזדהה עם כל מילה שכתבת. זה כל כך נורמלי להרגיש ככה ועם רגשות קשה להתווכח. השאלה מהי הברירה שלך, אם את עובדת וחייבת סידור לילד וגם מטפלת נהיה עסק קצת יקר, אז אין פתרון אחר, אלא פשוט להסתגל למצב, בעיקר מבחינתך. אם לא, אולי שווה להחזיר אותו למטפלת עד שיגדל קצת. אני אישית אחרי יומיים (והיום השני היה יותר קשה) הבנתי שאני לא מסוגלת להשאיר אותה במשפחתון, לא רואה סיבה מדוע לחשוף אותה בגיל שנה לכל מה שתארת: אוכל אחר, מחסור בשעות שינה ועוד דברים ולא מסוגלת פשוט להפרד לכל כך הרבה שעות, ומכיוון שבעצם לא היו לי אילוצים של עבודה, היה לי קל להחליט לדחות את הכל בכמה חודשים. אם לא היתה לי ברירה, הייתי פשוט מנסה להסתגל לרעיון ולהרפות קצת. כי בסוף הם כן מתרגלים. בכל מקרה זה לגיטימי להרגיש ככה, וקשה מאד לשלוט על זה כדי שגם הקטן לא ירגיש. בן כמה הוא?
|
תוכן התגובה:
|