|
2/9/2004 17:17
|
יונית
|
מאת:
|
|
כן, זה היה יום קשה
|
כותרת:
|
ותודה לאל שמחר מתחיל הסוף שבוע ואנחנו בבית.
בשעה 14:00 צילצלתי אליה והיא אמרה שבדיוק התעורר. הגעתי אחרי 35 דקות- מצאתי ילד בוכה, כזה עם נשימה חנוקה ועיניים אדומות. הלב שלי נקרע.
הבת שלה אמרה לי שעד שבאתי הוא בכה כל הזמן. כשבאתי הוא נרגע קצת והחל שוב לשחק (וחירבן....) הלכנו הביתה אחרי כחצי שעה.
הוא מותש, אני מותשת, נתפס לי הגב ויש לי טיול הלילה מטעם העבודה.
הולכים ליסוע דרומה לטייל לאור ירח בנחל חוורים עד לפנות בוקר.
אין לי כוח.
תודה על זה שאתן כאן- פנים מחייכות יד מלטפת וחיבוק.
תמרה אני שמחה שיש לך את האפשרות להחזיר אותו הביתה.
כרגע זה בדיוק מה שמתחשק לי לעשות.
אוהבת יונית.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|