הבן שלי מקבל המון,המון אהבה.אין לו שום סיוטים.ואנחנו לא מחפשים סיוטים,אנחנו אנשים נורמלים לחלוטין.חדר חשוך קר ובודד?ממש לא. הבית שלנו מלא בחום ואהבה.והבן שלי מת על החדר שלו.ומת על הפינוק שאני נותנת לו לפני השינה.הלוואי על כל ילד כזה.תתפלאי תופעה מוזרה,ילד שישן לבד בחדר? מה מוזר בזה? אני ישנתי עם ההורים שלי והיו לי יותר סיוטים. מהחום המוגזם הזה.עד גיל גדול יחסית.וזה מיותר.כשהילד שלי זקוק לי אני תמיד לידו.ודווקא את שקופצת לצד השלילי זה מפחיד אותי.אנשים שמחפשים איפשהו רוע בהורים זה מפחיד אותי.אין לנו שום תסביכים אנחנו אנשים נורמליים.ודרך אגב מה לעשות יש לנו מיטה קטנה מאוד.ולא נוח לישון שם שלושה.אוייבים?< מילה קצת חריפה לא. די הצלחת סתם להרגיז אותי.חבל
|
תוכן התגובה:
|