לא קראת כנראה טוב את ההודעה.כתבתי שאני ממש לא פסיכולוגית.זה כתוב שחור על גבי לבן.אנחנו לא קומניסטים.אנשים פה אומרים בטלווזיה כאלה דעות שזה מפחיד פשוט.אז אסור לייעץ? הרי אף אחד לא שם קו גבול,ואומר.פה זה המיטה שלי פה זה המיטה שלך.דיברתי באופן עקרוני.שזאת דעתי.זה עושה אותי רעננה בבוקר.פחות צפוץ במיטה.אם הילד שלי צריך אותי או את אבא שלו הוא יקבל אותו.אנחנו הורים זה התפקיד שלו.אין ילד חם יותר מהילד שלי.וילד שמקבל חום.ואני יכולה לספור לך על מיליון אצבעות.את הפעמים שלקחנו אותו באמצע הלילה בוכה למיטה שלנו.עשית ממני אבן קר.אוף. ההורים דיברו מתוך מצוקה מסויימת.שקשה לה ,,צפוץ לה.נו.אי אפשר כל הזמן לשים רק את הילד במרכז.כדי שלילד יהיה טוב.גם לאמא צריך להיות טוב.היא אמרה שקשה לה.ואני מתארת לעצמי.שזה מוסיף מתח.אין חד משמעיות בדברים.אין שחור,אין לבן.החיים שלנו יותר מורכבים. דרך אגב אני באמת סולדת מאורגיות.זה לא עניין של נומך.לא אוהבת את זה.מאמינה בזוג אוהב אחד.נשוי אני מתכוונת.אם לא נשואים זה סיפור אחר. מדינה חופשית.ודרך אגב כשההורים מאושרים.יותר קל להם לגדל גם ילד מאושר. זוג שישן טוב בלילה.יידע גם לתת אהבה לילד בכל רגע שהוא זקוק לו. אותי גידלו בחום.וגם אני מגדלת בחום.
|
תוכן התגובה:
|