יכול להיות שהם לא "מתים" לעזור אבל יעזרו אם תבקשי. יכול להיות שהם חושבים שאת יכולה להסתדר בלעדיהם, אבל יעזרו אם תבקשי. יכול הליות שהם מעדיפים לנוח, אבל יעזרו אם תבקשי. אז מה? אז תבקשי. נראה לי עדיף להיות אסרטיבית ולקבל עזרה מאשר להעלב ולא לקבל עזרה. גם אצלנו אבא שלי עוזר המון עם אלעד - כשאני מבקשת. אני יכולה לספר לו שאני מתמוטטת מעייפות, שיש לי המון דברים לעשות, שאנחנו מתים לצאת לסרט, והוא לא יגיד כלום. אבל ברגע שאבקש - יעשה (אם הוא פנוי, ולפעמים גם יתפנה לצורך כך). כך גם ההורים של בנזוגי. אז אני מבקשת - יותר מאבא שלי מאשר מחמותי, כי שם אני מרגישה יותר בנוח (מהם אני שולחת אותו לבקש...), אבל מבקשת, והחלטתי לא לצפות ליוזמה מהצד השני, שכבר הבנתי שלא תגיע.
למה את בוחרת להעלב? אולי זה משתלב בתחושת האומללות שלך על כך שבעלך במילואים, שקשה לך בכלל, ועוד אף אחד לא עוזר. לגיטימי, מובן, אבל לא מועיל. נראה לי שהם אנשים מספיק מבוגרים (כולל האחים שלך) כדי שלא תנסי לשנות אותם, אלא לקבל שככה הם וללמוד להתמודד עם המצב, משמע - לבקש. יש אנשים שגם אם תבקשי לא יעשו, אז ראי בכך נקודה לזכותם.
אפשרות אחרת, אם ממש קשה לך לבקש, זה באמת לא ללכת לארוחות האלה. אם זה לא בקטע פולני אלא באמת שאת מעדיפה לא ללכת כי קשה לך - אל תלכי.
שתהיה לכולנו שנת בריאות ואושר
ענת
|
תוכן התגובה:
|
