|
2/2/2005 17:09
|
גימלית
|
מאת:
|
|
לא לסלוח להורים שלנו זה לא לסלוח לעצמנו
|
כותרת:
|
גם אני במשך שנים נשאתי רשימה ארוכה ודומה לזו של רותי. עד שבעקבותיו של מסע מאוד ארוך החלטתי יום אחד לפני בעךר שנה שאני שמה את הרשימה הזו בצד. לא בגלל שההורים שלי ראוים לסליחה. אלא בגלל שאני ראויה לסליחה ולהזדמנות שניה. ואין שום דרך להגיע למקום הזה אם לא עוברים קודם את המכשול של הסליחה להורים. אצלי הסליחה היא עדיין תהליך, אני עדיין חוזרת לרשימה הזו, מסתכלת עליה וצריכה לבחור כל פעם מחדש להחזיר אותה למקומה. עם הזמן זה נהיה יותר קל. אולי מה שנתן לי את הדחיפה והאומץ להתחיל את תהליך הסליחה זה ההבנה שאם לא אעשה זאת אפגע בפיצית שלי. הייתי חייבת לעבור את התהליך הזה עבורה, ואני עדיין עובדת על עצמי יום יום מתוך הבנה שאני חייבת זאת למענה.
ממליצה בחום לקרוא את הספר "לבסוף מוצאים אהבה" (אם אני לא טועה קוראים לסופר הנדריקס). הוא מדבר על הקשר הזה שלנו עם ההורים שלנו והילדות שלנו והשפעתו על חיינו בהווה ועל הזוגיות שלנו בפרט. מרתק וממש מועיל.
יש לי עוד טונה מחשבות בנושא. אם יהיה לי זמן אנסה להכנס אח"כ ולהמשיך. גימלית.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|