בפעם הראשונה זה היה קיסרי חירום (סיפור ארוך ומייגע) עם סוף טוב בדמות בתי הבכורה. בפעם השנייה , הילדה החליטה שעכוז זה הכי טוב ועל כן (וגם בגלל גודלה) היה קיסרי נוסף עם אזהרה חמורה לגבי הרמת משקלים כבדים, כולל בת השלוש הבכורה כמובן, עד כדי כך שבכול ביקור בבית החולים האחיות והרופאים הזהירו (יותר בגלל קרעים ומתיחות פנימיות מאשר החיצוני הנראה לעין). כדי למנוע תככים בעלי הרים אותה המון, ואמרנו שלאימא יש "אאווי" (באנגלית זה נשמע יותר טוב...) והראתי לה רק ואך ורק את קצה התחבושת. בבית אחרי ההחלמה במשך שישה שבועות הקפדתי וכשזה נראה סביר הראתי את הצלקת והיא קיבלה את זה, מזל שהצלקת בקו הביקיני. ההחלמה היתה למראית עין יותר מהירה, כי צריך לשעשע את הגדולה ולהניק את הקטנה, אבל בשטח שרירי הבטן האנכיים שלי לא חזרו מהר לקדמותם ונאלצתי לעשות תרגילים מיוחדים וכפיפות בטן בצורה שונה בקורס שאחרי לידה. חלפה לה חצי שנה מאז הלידה והאושר הכפול שיש לנו בבית עושה חשק לעוד (הרעיון של ניתוח שלישי קצת פחות) אבל שיהיה בהצלחה ובמזל טוב, מאיה
|
תוכן התגובה:
|
