למרות כל הפירגון, למרות שמעולם (!) לא שמעתי טרוניה קלה שבקלות על כך שאני לא מפרנסת, איכשהו זה היה שם ביננו. כשהוא קם בבוקר ואני יכולה להישאר עדיין במיטה, כשאני מתקשרת מהקניון והוא בישיבה חשובה, הייתי עם הילדים, את הנשמה השקעתי בהם. היה אוכל, הבית היה נקי, ושום נקיטת עמדה מצידו לא שמעתי, ובכל זאת- זה עמד ביננו. כיום אני עובדת, ומעידה חד משמעית - לא טוב להיות בבית!!! את מעריכה את עצמך יותר כשאת עם תוית מקצועית, הילדים (כן, כן) מעריכים אותך יותר כשאת מתלבשת ויוצאת לעבודה, והבעל, או-הו, כמה שהוא מעריך אותך יותר כשיש לך חיים נוספים, מקבילים לאלו שבבית, שאת נזקקת בעוד מקום, שאת עושה משהו נוסף, ולא "רק" בבית. נוני, חמודה, אם יש לך מסגרת טובה לקטן - צאי לעבוד במקום אחר. את טובה, מקסימה וחרוצה- את תמצאי עבודה. צאי מהמטריה של בעלך (שנשמעת דומה בצורה מטרידה למטריה של אביך), צאי מותק- חפשי עבודה, את תמצאי. מגיע לך שיעריכו אותך בזכות עצמך, תרוויחי כסף, תתלבשי יפה. הבית לא יברח לשום מקום. בהצלחה, תעדכני.
|
תוכן התגובה:
|